אומנות רחוב בירושלים- מחנה יהודה

כששומעים על גרפיטי או אומנות רחוב- חושבים על שורדיץ' בלונדון, על ברצלונה, אולי אפילו על פלורנטין. על ירושלים פחות. יש בזה מידה לא מבוטלת של צדק: ירושלים היא לא בדיוק עיר בועטת. אם נוסיף לזה את החובה לבנות באבן ירושלמית, דבר שמקשה מאד על ציור גרפיטי, די ברור שאומנות רחוב בירושלים זה משהו אחר.

בניגוד לערים אחרות בהן אומנות הרחוב היא חתרנית, קשוחה וצעירה, בירושלים הרבה מציורי הגרפיטי (אם כי לא כולם כמובן) הם פרי של יוזמות עירוניות רשמיות ועל כן מקבלות גוון ממוסד יותר (על ציורי הקיר בשכונת תלפיות בירושלים למשל- כתבתי בפוסט "מי מכיר את האיש שבקיר").

אבל בתור ירושלמים, לא ויתרנו ויצאנו לסיבוב במקומות המוכרים והאהובים, בחיפוש אחרי אומנות רחוב אישית.

במרכז העיר התעצבנו לראות חנויות רבות ריקות ועזובות לאחר סגר הקורונה השני.

אומנות רחוב בירושלים » מרכז כלל

התחנה הראשונה להיום היא מרכז כלל- אותו מבנה ענק במרכז העיר, שלא הצליח להתרומם מבחינה מסחרית ונותר עזוב, שלא לאמר עלוב, בלב כיכר ה"דוידקה".

לצד המבנה (רחוב יפו 97), יש שער שחור, שריד לבית הספר אליאנס שהיה כאן בעבר, על שרידי קירותיו יצירה שמיוחסת לאומנית דניאלה פינחסוב. היצירה בת כמה שנים ומצבה התדרדר מאד בתקופה האחרונה. 

על הקירות הסמוכים אפשר למצוא כתובות גרפיטי שרוססו בעברית, ערבית אמהרית ורוסית לזכר נשים שנרצחו ע"י בני זוגם. תזכורת נושכת למציאות הכואבת בה אנו חיים.

מעט אקטואליה ראינו על הקירות בירושלים. אבל בלי שרה אי אפשר. בגלל שהאבן הירושלמית לא מהווה בדיוק כר נוח ליצירה, ארונות החשמל בבירה הם תחליף לא רע.

אחרי שעוברים את מרכז כלל, מצד שמאל, אפשר לראות מיצג של טנק ורוד, שלפי השמועה כיכב בהפגנות בבלפור. 

אומנות רחוב בירושלים » שכונת נחלאות

משם חצינו את רחוב אגריפס והמשכנו לרחוב סוכת שלום. שם, בחצר קטנה, נמצא ציור קיר ענק של האומן solomon souza-kohn.

סולומון, יליד לונדון, הגיע לירושלים במטרה ללמוד בישיבה והפך לאחד מאומני הרחוב הפופולרים ביותר בעיר שצייר רבים מ"ציורי התריסים" בשוק מחנה יהודה.

אחד מהציורים הגדולים והמפורסמים שלו הוא הציור בחצר הקטנה ברחוב הרב אריה.

הרב אריה, שכונה בירושלים "רב האסירים", חי בימי המנדט ונהג לבקר אסירים פליליים ולאחר מכן את אסירי המחתרות. הוא היה דמות ידועה ונערצת וציורו של סולומון הוא מחווה לזכרו.

הפעם האחרונה שהייתי כאן הייתה לפני שבע שנים. אז הציור נראה שונה מעט:

גם למי שאומנות רחוב היא לא ממש הקטע שלו, מומלץ לטייל בשכונת נחלאות היפיפיה. "נחלאות": כינוי כולל ליותר מ 30 שכונות זעירות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה (כמעט כולן בימי השלטון העות'מני). השכונה בנויה מחצרות קטנות שחוברו להן יחדיו והיא ציורית ומקום מעולה לשוטט בו.

אומנות רחוב בירושלים » שוק מחנה יהודה

מנחלאות חוזרים לרחוב אגריפס, חוצים אותו ונכנסים לשוק מרחוב עץ החיים. בשנת 2015, במסגרת פרויקט התחדשות השוק, הוחלט לנצל את התריסים של הדוכנים, שמוגפים בלילה ובשבת, ליצירת ציורי ענק. כמו שציינתי בהתחלה, אומנות הרחוב בירושלים מאופיינת בזיקה שלה לממסד מה שמשפיע על בחירת הנושאים ועל טבע היצירות.

מי שצייר 150 מתוך 360 "ציורי התריסים" הוא לא אחר מאשר סולומון מיודעינו. רוב הדמויות הן דמויות ציבוריות והיסטוריות ומיעוטן דיוקן גדול של בעלי הבאסטות המקוריים.

שוק מחנה יהודה מציב אתגר בפני המבקרת חובבת האומנות: כשהוא פתוח, קשה מאד לראות את ציורי התריסים וכשהוא סגור… טוב, זה לא כל כך נעים לראות שוק סגור.

איזה כיף לירושלמים כמונו שבמרחק רכבת אחת מגיעים לשוק ויכולים לבוא לעיתים קרובות בכל השעות והימים…

למי שממש מתעניין בציורים, מומלץ להגיע בלילה. אז הדוכנים נסגרים ובתי הקפה העליזים והצבעוניים נפתחים. ממליצה להגיע ביום חמישי בערב, שבימי הקיץ טרום הקורונה היו בהם הופעות, מוסיקה והמוני אדם גדשו את סמטאות השוק.

אומנות רחוב בירושלים » רחוב אליהו בנאי

רחוב אליהו בנאי, שבעבר נקרא רחוב האגס, הוא הרחוב בו התגוררה משפחת בנאי, מעל חנות ירקות שהייתה בבעלותה. 

במקום נמצא היום מסעדה צמחונית בשם "האגס 1", כמו בשיר המפורסם של אהוד בנאי.

אומנות רחוב בירושלים » שיר בשוק

פרויקט "שיר בשוק"  הוא יוזמה של עיריית ירושלים יחד עם "משיב הרוח". בשנת 2018 החלו במיזם שמטרתו הנגשת השירה העברית לציבור הרחב. לשם כך לקחו שירי משוררים ופיוטים ואת מילותיהם הדפיסו על שלטים, דלתות, שקיות ואפילו אריזות לפלאפל.

צילם: איציק טל

צילם: איציק טל

צילם: איציק טל

שעון השמש בבית הכנסת זהרי חמה

סמוך ליציאה מהשוק, ברחוב יפו 92, עומד בניין שהיה בעבר מהגבוהים בירושלים. הבניין נבנה בסביבות 1905, ע"י שמואל לוי, שהקים בו את בית הכנסת "זהרי חמה" ומעליו קומות ששמשו לצרכים שונים.

בחלק העליון של המבנה שעון שמש ענק ועוד שני שעונים קטנים לימי החורף. את השעונים התקין משה שפירא ולאחר התקנתם פנה אליו נציג מהווקף, בבקשה שיתקין שעון שמש זהה גם בהר הבית. שפירא, שחשש לעלות להר מסיבות דתיות, ברח מירושלים מחשש לסרב לווקף וחזר אליה רק לאחר שנים רבות.

בהמשך רחוב יפו עברנו ליד אגף אבידות ומציאות של משטרת ירושלים, שנמצאת בבניין שנבנה ב 1860 ושימש גם כבניין משטרה בתקופת המנדט הבריטי.
 

מסעדות מומלצות במחנה יהודה:

כמה המלצות לארוחה קלה ולא יקרה בשוק:

אישטבח– מסעדה שהתפרסמה בזכות מאפה ייחודי ששמו "שמבורק". בצק ממולא בתבשיל בשר חם. המקום מלא רוב שעות היום במבלים, תיירים ומקומיים שהתמכרו למאפה.

רחוב השקמה 1. כשר.

החצ'פוריה– עוד מסעדת קונספט שמתבססת על המאפה הגרוזיני הטעים להפליא שעשוי מבצק וגבינה. 

השקמה 5. כשר

פסטה באסטה– מסעדת פסטה מהירה עם אווירה טובה וצעירה. הסניף במחנה יהודה הוא הראשון מתוך רבים שקמו אחריו ברחבי הארץ. 

רחוב התות 8. כשר

לפני סיום- המלצה חמה.

אם אתם מחפשים מישהי שתוביל אתכם ברחובות ירושלים, בין ציורי גרפיטי לסמלים של "אנטיפה"-  אתרי אליאש היא האישה שלכם. אומנית בוגרת לימודי תולדות האומנות, אנימטורית ובעלת ידע עצום בתחום:

054-9134008    עמוד הפייסבוק של אתרי אליאש

אם הגעתם עד כאן ויש לכם הצעות, רעיונות או תיקונים, מוזמנים להגיב כאן למטה, בפינת התגובות.

 רוצים להתעדכן במה שחדש בבלוג? מוזמנים להרשם כאן ל"עידכונים על הדרך", ואחת לכמה חודשים אשלח לכם מייל ובו קישור לפוסטים החדשים שיצאו.

לקריאה נוספת על אומנות רחוב בירושלים- ציורי הקיר בשכונת תלפיות. מוזמנים ומוזמנות לפוסט "מי מכיר את האיש שבקיר"