riki

אור וירושלים- חנוכיות בשכונת הבוכרים ובמאה שערים

גם לי, כמו לאחרים, הקורונה שיבשה כמה וכמה תוכניות. ביניהן תוכניות שכללו ביקור בארצות רחוקות… ומכיוון שנתב"ג סגור וטיסות אין, עלינו על קו 77 מהבית ונסענו מרחק קצר למשך דקות ספורות.

כשירדתי הרגשתי כמו מי שנכנסה לארון הבגדים בחדר של אמא ויצאה בנרניה. שלג אמנם אין כאן, אבל עולם אחר- יש ויש.

טיול בשכונת הבוכרים

השכונה הקטנה והציורית הזאת, הוקמה ע"י קהילה קטנה ועשירה מאד של יהודי בוכרה שחיפשו שטח רחב מחוץ לחומות. השטח נרכש בשנת 1890 ועליו נבנו בתים גדולים ומפוארים ששימשו את יהודי הקהילה בעיקר כ"בתי קיץ", בעת ביקורם בישראל. בין הבתים ניטעו עצי אקליפטוס ונסללו רחובות גדולים.

לאחר קום המדינה, בהדרגה, האוכלוסייה המקורית של השכונה עזבה והיא הפכה לשכונה חרדית לכל דבר, שגובלת במאה שערים.

צילם: איציק טל

יש הרבה מבנים היסטוריים מעניינים בשכונה אבל הכיף האמיתי הוא פשוט להסתובב, להציץ לחצרות המרוצפות, לחנויות הקטנות ולהנות מאווירת חו"ל חמש דקות מהבית.

שוק הבוכרים:

אחד מהשווקים הוותיקים של ירושלים. לפני 48 היה שוק יהודי-ערבי אך גם הוא שינה בהדרגה את צביונו. עדיין, רבים מהסוחרים הם ממוצא בוכרי אך מרבית החנויות מוכרות מוצרי בשר ודגים. בקרוב מתוכנן שיפוץ גדול של השוק ע"י עיריית ירושלים במטרה להחיות אותו ולהפוך אותו מוקד עניין.

צילם: איציק טל

ארמון הבוכרים:

אם הקורונה מונעת מאתנו לבקר בארמון המהרג'ה או בארמונות של הנסיכה סיסי בוינה, התחליף הוא ללא ספק ארמון מקומי "הארמון הבוכרי" ברחוב עזרא 21, מרחק הליכה של כמה דקות מהשוק. המבנה הוקם בשנת 1905 ע"י יהודיוף, יהודי עשיר מטשקנט ועבר גילגולים מעניינים משך השנים ואפילו הגנרל אלנבי התארח כאן לסעודה.

המבנה מיועד לשימור. בינתיים משמש כבית ספר וכמו כל השכונה כדי לדמיין את הפאר וההדר שאפיינו אותו בעבר נדרש לא מעט דמיון.

כתבה על המקום במגזין "מסע אחר"

חנוכיות ברחוב מוסיוף 8:

בלב שכונת הבוכרים נחבאית לה חנות "טמבור" קטנה בבעלות יוסף שבתאי, ובה אוסף של למעלה מ 5000 חנוכיות. מכיוון שחנוכה היום, אדם חברינו מבטיח לקחת אותנו לראות חנוכיות מכל העולם, ביניהן כאלה ששייכות למשפחות שנספו בשואה וחנוכיות עתיקות ממש. אלא שבבואנו הפעם החנות הקטנה סגורה. קצת מבאס אבל תרוץ מצויין לחזור לביקור נוסף בשכונה בקרוב!

בית הכנסת של אנוסי משהד:

קהילת אנוסי משהד הייתה קהילה באירן, שחבריה היהודים חוייבו להתאסלם אך שמרו על יהדותם בסתר. בית הכנסת הוקדם ע"י חברי הקהילה בשנת 1900. בחזית בית הכנסת שלט שמוקדש למקימו- חאג' אדוניהו.

צילם: איציק טל

בקצה השכונה (רחוב דוד חזן 11) עומד בית משהיוף, שכיום משמש כישיבת קמיניץ. הגענו אליו בדיוק כשעשרות בחורי הישיבה הדליקו נרות חנוכה. הבנים נכנסו פנימה וזכו לקבלת פנים נעימה ולבבית + הסברים.

צילם: עודד ארז

עוד כמה דקות הליכה ואנחנו בלב שכונת מאה שערים הידועה. בדיוק בזמן הדלקת נרות החנוכה. השכונה עצמה, כמו כל המגזר החרדי, רחוקה מלהיות מקשה אחת ויש בה קהילות רבות. אפשר לעשות בה סיור מעמיק שכולל את הרחובות הקטנים והצפופים שלה והרבה בתים היסטוריים, אחרי הכל מדובר בשכונה בת 146 שנה… אלא שהפעם ויתרנו על מסלול עמוס ופשוט נהנו לחוות את השכונה מוארת באור הנרות. את החנוכיות מניחים התושבים, כידוע, בפתח הבית, כדי לפרסם את נס החנוכה. הדלקת הנרות בישיבות ובשטיבלאך מלווה בשירה וריקודים. ברוב המקומות התקבלנו בצורה יפה וידידותית מלבד אירוע חד פעמי ומביך בו אברך התפרץ עלינו בצעקות.

מכיכר השבת המשכנו לרחוב שטראוס ולמאפיית "אביחיל" הידועה. הבנים קנו סופגניות חמות בגרסה הקלאסית, מאפים מלוחים ולחמניות טריות.

משם המשכנו לאזור זיכרון משה ורחוב חפץ חיים. הרחובות השקטים יותר, הם גם חשוכים יותר והחנוכיות עם שמן הזית מאירות למרחק.

סיימנו את הסיבוב בהליכה ברחוב יעקב מאיר למלכי ישראל. בשנה שעברה אכלנו כאן לסיום במסעדת "שטיסל", המעולה (על פי השמועה, על שמה נראה הסדרה…), אך השנה הדלתות היו נעולות.