מי מכיר את האיש שבקיר? אומנות רחוב בתלפיות

קורונה. אין קניון.  אין תיאטרון ואין מוזיאון. גם לימודים בבית ספר אין עכשיו.

מה עושים?

נוסעים לתלפיות, ממש כמה דקות נסיעה מהבית. סיפרו לי על עשרות ציורי ענק יפייפיים שצוירו שם בשנתיים האחרונות בחסות עיריית ירושלים ו"עדן" החברה לפיתוח כלכלי. טיול בעקבות אומנות רחוב ממש מושלם לימי הקורונה ועומד לגמרי בכל תנאי "התו הסגול"😊

בדרך לתלפיות עודד שואל אותי "אמא, מה זה בדיוק אומנות רחוב"?

אני מסבירה לו שזאת אומנות שיצרו אנשים מוכשרים, אלא שבמקום להיות תלויה במוזיאון היא נמצאת ברחובות. כדי לראות אומנות במוזיאון צריך לנסוע במיוחד, לעמוד בתור, לשלם כסף. כדי לראות אומנות רחוב, צריך פשוט לצאת מהבית. לפעמים צורכים אותה בלי לשים לב בכלל.

"אז כל דבר שמצויר ברחוב זאת אומנות"?

לא, לא כל דבר. יש הבדל בין סתם כיתוב, ונדליזם או ציור לבין אומנות. אומנות רחוב התחילה כאקט חתרני, מחאתי, של קבוצות של אנשים שהרגישו שלא ניתן להם מקום, לכן לקחו לעצמם מקום מהמרחב הציבורי: בסתר, בלילה, בעזרת ספריי. כאילו אומרים "הלו- אני כאן!".

"אז מי קובע איזה ציור הורס את הסביבה ואיזה ציור מיפה אותה?" הוא מקשה "העירייה?"

כנראה שכן. כי את הפרויקט הזה, של ציורי הקיר בתלפיות, יזמה ומימנה העירייה.

"אם כך" עודד קצת מאוכזב (בכל זאת מתבגר) "זה לא בדיוק אקט חתרני ומחתרתי".

צילם: איציק טל

אומנות רחוב בתלפיות » איפה זה בכלל תלפיות?

אבל לפני שננעל נעלי ספורט ונצא לראות את אומנות הרחוב בתלפיות…  רגע של היסטוריה:

שכונת תלפיות היא מהוותיקות שבשכונות ירושלים. תיכנונה החל כבר בשנת 1911 אך הבניה בפועל נדחתה בכמה שנים בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

אחרי שהמלחמה תמה והבריטים שלטו בארץ, החלו בבניית השכונה. למשימת התכנון נבחר האדריכל היהודי ריכארד קאופמן. התוכנית שלו הייתה להקים במקום "עיר גנים" במודל האירופאי שהכיר מהבית.

בעשורים הראשונים נחשבה תלפיות כ"בת חורגת" של ירושלים, התושבים לא שילמו מיסים לעיריית ירושלים והשכונה תפקדה למעשה כ"עיר בתוך עיר". זאת גם הסיבה שהבריטים, שהקפידו מאד על ההנחיה שכל בית בעיר יחופה ב"אבן ירושלמית", לא הקפידו על ההנחיה בשכונה הצעירה ומרבית הבתים צופו בטיח (מה שהופך אותה לאזור אידאלי לאומנות רחוב, בעיר שהבתים בה לא ממש מאפשרים זאת).

בפינת: "סלבים בשכונה" אפשר למצוא בין השאר את אליעזר בן יהודה וש"י עגנון, שביתו הפך למוזיאון קטן וחביב (בחצר שלו מוצגת עכשיו תערוכת פסלים "מותאמת קורונה" שאפשר לבקר בה ללא תשלום).

אזור התעשייה עצמו, הוקם על השטח בו הייתה בעבר המעברה של תלפיות. כיום אזור התעשייה משתרע על שטח גדול ויש בו ערבוביה חיננית של מוסכים, חנויות סטוק, סטייקיות, וקניונים. בתקופת הזוהר של האזור, נפתחו בו מועדונים מפורסמים כמו "האמבטיה" ו"האומן 17" שרבים הגיעו מתל אביב לבלות בהם וסביבם התפתחה תעשייה של מזללות ומאפיות. המועדונים נסגרו בעשור האחרון, אך חלק מה"לווינים" דווקא שרדו וממשיכים לשגשג באזור.

אומנות רחוב בתלפיות » פרויקט ציורי הקיר

הקורונה, שכפתה עלינו חיים "מסגר לסגר", עזרה לנו לגלות מחדש את סצנת אומנות הרחוב בנחלאות ובשוק מחנה יהודה (מוזמנים לקרוא על הסיור המרתק שעשינו- כאן ). את אומנות הרחוב בתלפיות הכרנו פחות. הציורים מתפרשים על פני שטח די גדול, בין בתי מלאכה, חנויות ומוסכים, למרות גודלם קל לפספס אותם אם לא באים מוכנים עם מפה מראש…

כל הציורים נוצרו בשנים 2018-2020, במימון העירייה, שגם פיקחה על הביצוע ובחרה את האומנים המשתתפים. במובן הזה עודד צודק, ולמרות שמדובר בציירי רחוב מגניבים לגמרי (כדאי להציץ באתרי האינטרנט שלהם), לא מדובר בדיוק באומנות "בועטת" ובטח שלא פוליטית.

אז מה ראינו?

brothers of light

צילם: איציק טל

שני האחים: גאב ואלנה, גדלו בשכונת קטמון בירושלים. כנערים רכבו ברחבי העיר על סקייטבורד והתחילו לעסוק בגרפיטי. כיום שניהם בוגרי "בצלאל" ואת היצירות שלהם אפשר לראות גם בבית שאן, תל אביב וכמובן בחו"ל.

לאינסטגרם של האחים כאן וכאן

Bicicleta sem freio 

צילום: איציק טל

גם כאן, מדובר בצמד: דגלס פררה ורנטו ררה מברזיל. פירוש שמם: "אופניים ללא מעצורים". באומנות שלהם הם משלבים אלמנטים מתרבות דרום אמריקה, פופ, רוק והרבה צבעים עזים. לקריאה נוספת על היצירות שלהם אפשר לבקר באתר (המהמם) שלהם, שבו יש גם סרטוני וידאו של תהליך היצירה של ציור הקיר בתלפיות.

קישור לאתר

Smith one

סמית' אקא לואיס אנריקה- אומן גרפיטי ממקסיקו, החל את הקריירה שלו כשהיה בן פחות מ 14. העבודות הראשונות שלו היו ציורי גרפיטי במקסיקו סיטי, בהשפעת להקות רוק כבד בשילוב עם תרבות מקסיקנית. חוץ מגרפיטי מסתבר שהוא גם פסל, מאייר, יוצר קומיקס ואפילו עוסק במוסיקה.

לאתר של smith one – כאן

לאינסטגרם- כאן

Broken fingaz

צילם: איציק טל

קולקטיב (מה זה?) חיפאי שפועל כבר יותר מעשר שנים. בתחילת דרכם עסקו בעיצוב פוסטרים להופעות של אומנים, ומשך שנים התפתחו מאד בתחום אומנות הרחוב וגם עיצבו עבור להקות מפורסמות כמו U2 ופרל ג'ם. לארבעת החברים בקבוצה יש מדניות של "אי חשיפה"- לא מצטלמים, לא מתראיינים ולא מגלים מי הם…

לאתר של הקולקטיב- כאן

לאינסטגרם של הקולקטיב- כאן

Rohan Wang

איזה כיף ,סוף סוף, בין כל אומני הרחוב המחוספסים, למצוא יוצרת- אישה ועוד קולית לגמרי.

רוהן וואנג, נולדה בסין והיגרה לברלין, היא אומנית מייצגים, מעצבת (בין השאר עיצבה נעליים מדליקות לחברת נייק) וציירת. גם לוואנג, כמו לאחרים, יש אתר מושקע ומיוחד שכדאי לבקר בו.

לאתר שלה (בו אפשר לראות את הנעליים שעיצבה) – כאן

לאינסטגרם שלה- כאן 

Guma

צילם: איציק טל

מי שמכיר ואוהב את האומנות הרחוב בחיפה, אולי זוכר את היצירה של גומא ברחוב הזגג, על קירות מועדון מקומי. הרבה לא ידוע עליו כאומן, וחבל קצת שאין ליד כל יצירה שלט שמספר משהו על היוצר שלה, לפעמים אפילו שמו (או שמה) לא ידועים…

לאינסטגרם של גומא- כאן

PILPELED

צייר ומעצב בגדים ופריטים נוספים, (גם כאן- שווה להציץ באתר המושקע). מרבית היצירות שלו בצבעי שחור- לבן.

לאתר של פליפלד- כאן

לאינסטגרם- כאן

אלין מור

הגענו לציור האהוב עלי באזור, של האומנית אלין מור.

היא מביאה מבט נשי, מרענן ואסטטי, עם הרבה צבעוניות וסגנון מיוחד משלה. ו…. כן, גם האתר שלה מהמם ומומלץ להכנס ולהתרשם.

לאתר של אלין מור- כאן

לאינסטגרם שלה- כאן

אלון בונדר

ציור קיר שצוייר ע"י אלון בונדר צייר, מאייר ומעצב כרזות) במסגרת פסטיבל קירות 2019.

לאתר של אלון

לטובת מי שרוצה לבוא ולראות את הציורים האלה וגם אחרים (לא הספקנו לראות את כולם, כך שבטח נחזור להשלמות), אני מצרפת מפה עדכנית שמצאתי ברשת.

ציורי הקיר שבתלפיות מרשימים, מעוררים מחשבה והכי גדולים מסוגם בעיר.

על אומנות רחוב שהיא "הכי", אפשר גם לקרוא בפוסט "אומנות רחוב הכי" – פרויקט מקסים  של עינת מהבלוג "אלטרנעטיבה". במסגרת הפרויקט כתבו עשרות בלוגרי טיולים ישראלים על מקומות ברחבי העולם שהם "הכי" בשבילם…

סיור אומנות רחוב בתלפיות- מה אוכלים?

כיאה לאזור תעשיה גדול, יש בו שפע של מקומות זולים וכיפים לאכול. הנה כמה המלצות שלי: