טיול עצמאי באחת השכונות היפות והמיוחדות בירושלים- אבו תור. השכונה נמצאת סמוך למתחם התחנה החדשה ופארק המסילה וטיול בה יחזיר אתכם בבת אחת ל"ירושלים של פעם".
אבו תור- יוצאים לדרך!
בכותל המערבי כבר ביקרתם?
ומה לגבי כנסיית הקבר? המדרחוב? שוק מחנה יהודה? מתחם הר הבית?
אם כבר הייתם בכל המקומות האלה, הנה הצעה לטיול קצר בירושלים הלא מוכרת, עם נוף יפה, בתים מיוחדים, עתיקות והרבה היסטוריה: טיול בשכונת אבו תור.
המקור המדויק של השם לא ידוע, אבל האגדות מספרות שהיא נקראית על שם אחמד אל קסאדי, שלחם בשורות הצבא של צאלח א-דין כשהוא רכוב על גבי שור (בערבית "תור"). במאה ה-19 השכונה התפתחה וגרו בה משפחות ערביות נכבדות שבנו בה בתים מפוארים שחלקם עומדים על תילם עד היום.
תחנת הרכבת שהוקמה ב 1892, משכה גם תושבים יהודים ובסמוך לשכונה הערבית הוקמה גם שכונה חדשה, אחת הראשונית מחוץ לחומות העיר העתיקה, שכונתה "בית יוסף".
מומלץ להתחיל את הטיול במתחם התחנה. קל למצוא את הכתובת בוייז ויש לה חניה גדולה שנוח להתחיל בה.
מתחם התחנה החדשה
תחנת הרכבת נבנתה ע"י התורכים ופעלה באופן רצוף (כמעט) עד שנת 1998. היום המקום הפך למתחם בילוי גדול ובו בתי קפה, הופעות ועוד. המקום הומה במיוחד בשבתות יפות בהן משתרך תור ארוך ליד חנות הגלידה. ממתחם התחנה אפשר להמשיך לפארק המסילה הנפלא בהליכה ארוכה לאורך תוואי המסילה ההיסטורית. אפשר גם לשכור אופנים חשמליות וכדומה.
תיאטרון החאן
יוצאים ביציאה האחורית של מתחם התחנה וחוצים את הכביש. מולנו (רחוב רמז 2) נמצא תיאטרון החאן. את שמו קיבל משום שהוא שוכן במבנה יפיפה שפעם היה בו פונדק ששימש צליינים בדרכם מירושלים לחברון. כיום נמצא בו תיאטרון ובית קפה באווירה ירושלמית אמיתית.
גבעת התנ"ך
צילם: איציק טל
חוזרים לכיוון מתחם התחנה, וממש מולה (בצד של התיאטרון) יש עליה לכיוון גבעה קטנה וירוקה. כמו כל דבר בירושלים, לשם שלה יש משמעות. היא נמצאת במקום בו תוכנן בעבר מוזיאון שקשור לתנ"ך. המוזיאון לא נפתח וחבל אבל אנחנו זכינו בפינה ירוקה ונפלאה, זיכרון לאיך שירושלים נראתה לפני מאה שנה עם הרים סביב לה.
המיוחד בגבעה הוא שהפסגה שלה נמצאת בדיוק על קו פרשת המים. הגשמים שיורדים זורמים לאחד משני כיוונים- לעבר גיא בן הינום ומשם לים המלח או לעבר נחל שורק ומשם לים התיכון.
לאורך השנה יש פריחה עונתית של סתווניות, כלניות ורקפות. הפריחה המרשימה ביותר היא דווקא בסתו, אז צומחות על הגבעה עשרות חצבים.
בקצה הגבעה נמצא מקום שמכונה בירושלמית "הכנסייה הסקוטית" (שמו האמיתי הוא סנט אנדרוז)- בית הארחה שנבנה לזכר החיילים הסקוטים שנהרגו במלחמת העולם הראשונה. בית הארחה פעיל ומשמש בעיקר תיירים נוצרים, אבל לא רק. נשקף ממנו נוף נהדר של ימין משה והעיר העתיקה. בחצר האכסניה אפשר לחלוק כבוד לשני כלבים שקבורים בו: ברוס וראב, כלבי גישוש בריטים.
אחרי הטיול בגבעת התנ"ך, יורדים בשביל שמוביל לחניון הר ציון. מכאן אפשר להמשיך לבקר בבית אות המוצר ובסינימטק, אבל הפעם נחצה את דרך חברון כדי להכנס לשכונת אבו תור.
אנדרטה לזכר הלוחמים
את הטיול בשכונה מתחילים ברחוב המפקד.
כבר אמרנו שההתיישבות היהודית בשכונה החלה ב 1887, אז נבנו כשלושים יחידות דיור בשכונה חדשה שהוקמה מחוץ לחומות. השכונה, שהייתה מוקפת בתים ערבים, לא זכתה להצלחה גדולה ולמעשה רק כמחצית מהבתים נקנו וגם הם ננטשו ברובם אחרי מאורעות תרפ"ט. במלחמת העצמאות כבשו לוחמי ה"הגנה" את הצד המערבי של ההר ולמשך 19 שנה עבר כאן הגבול עם ירדן. כידוע, במסגרת הסכמי הפסקת האש, סימנו משה דיין ועבדאללה א-תל את קו הגבול במרקר עבה, ובשטח הסימון נוצר "שטח הפקר".
הפגישה המפורסמת של דיין עם עבדללה א-תל היא ללא ספק חלק מההיסטוריה של ירושלים אבל גם חלק מההיסטוריה של המשפחה הפרטית שלי. הנה ראיון שנערך עם סבא שלי, אברהם טל בו סיפר על חלקו הצנוע בקיום הפגישה:
"לספר את המקרה עם דיין? ערב אחד המפקדים שלי רצו ללכת לקולנוע. זה לא היה רחוק כי הלכו משער יפו לכיכר ציון. אחרי שהמפקדים הלכו, קיבלתי טלפון מהמפקדה. אמרו לי שמשה דיין צריך לבוא ויש לקבל אותו. הוא הגיע עם הסגן שלו לויצ'קה (שהיום קוראים לו לוי יצחק). הוא היה ראש הש"י בירושלים והם הגיעו בלילה. כשהגיעו הם שאלו אותי אם אני המפקד במקום. השבתי שכן כי לא רציתי להפיל את המפקדים שלי. משה דיין אמר לי שאתן פקודה לכל העמדות, שאם יראו אורות של פנס כיס, אז לא לפתוח באש. לא ידעתי מה המטרה. משה דיין ביקש שארד איתם ושלושתינו סידרנו מעבר דרך גדר התייל. משה דיין וסגנו עברו דרך הגדר והלכו לפגישה עם עבדאללה א-תל שהיה מפקד כוחות הלגיון הירדני בירושלים. הם דיברו מה שדיברנו, זה אני לא יודע כי לא שמעתי. זה היה בתוך בית קטן בשטח ההפקר מול העמדה שלנו בבית טאנוס. הם נפגשו ודיברו שלושתם ואז חזרו, אמרו שזה בסדר והחזרנו את גדר התייל למקום. הם אמרו לי שבכל מקרה, לא אגלה שום דבר. אחרי כמה ימים התפרסם בעיתונות דבר הפגישה, שבה נקבע הסכם שביתת הנשק והגבול".
לאחר המלחמה התיישבו בבתים הנטושים משפחות יהודיות ומולן, בצד הירדני, נותרו משפחות ערביות. הרבה השתנה מאז, אך חלוקת השכונה לאזורים (אזור יהודי ואזור ערבי), נותרה עד היום.
בשנת 1967, נכבש החלק המזרחי של השכונה בקרב קשה בו נהרגו 17 חיילים. נלך לקצה רחוב המפקד, בו נמצא גן הדורות ובתוכו אנדרטה לזכר 17 הלוחמים שנהרגו כאן בקרב.
הרחוב נקרא "רחוב המפקד" על שם המג"ד מיכאל פייקס.
הסיפור של משפחת פייקס עצוב מאד. מיכאל היה נשוי לארנונה (על שמה נקראה שכונת תלפיות ארנונה הסמוכה. מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי עליה- כאן) ואבא לשלושה ילדים: יהונתן, מיכל ודניאל. כשנהרג, הייתה ארנונה בהריון רביעי עם בתם תמר.
הבן, יהונתן (יוני), שהיה בן 14 בזמן שאביו מת, נהרג אף הוא בקרבות ברמת גולן במלחמת יום הכיפורים. הבן דניאל, נהרג בתאונת טיפוס הרים בשאמוני והבת מיכל נפטרה מסרטן.
תמר, הבת היחידה שנותרה, כתבה ספר ששמו "תרגילים בפרידה". וביימה את הסרט "ריבועים של קרטון" שבו היא עוסקת בנושא השכול בצורה מיוחדת ומזוית לא שגרתית.
תצפית יפיפיה וציורי קיר מעוררי תקווה
הסיפור של משפחת פייקס קורע לב ממש ומזכיר את נוראות המלחמה. כדי להכניס קצת תקווה ללב, נמשיך דווקא למקום עם הרבה שמחה.
מהאנדרטה עולים במדרגות לבית מיח"א, מרכז לילדים עם לקויות שמיעה. על גג הבניין נחבאת אחת התצפיות היפות ביותר על ירושלים.
התצפית שקטה ומרהיבה ביופיה אבל במקום, יש משהו יפה לא פחות: פרוייקט ציורי קיר שציירו תלמידות חטיבות ביניים ערביות ויהודיות במשותף. ממליצה להציץ בסרטון שמתעד את הפרוייקט כדי לחמם את הלב ולקבל סיבה לחייך, דווקא בשכונה הזאת.
רחוב ישי
ברחוב עין רוגל ממשיכים ישר, עד לפניה שמאלה לרחוב ישי. ברחוב אפשר לראות את הבנייה הערבית שאפיינה את השכונה.
קראתי באינטרנט שבאחד הבתים היה בזמן המנדט מועדון קצינים בריטי, אך לפי התיאור לא בטוח שהצלחתי לזהות אותו במדוייק. עוד בית ששווה לחפש אותו הוא ביתו של הפילוסוף מרטין בובר.
נכון שקודם אמרנו שרוב היהודים עזבו את השכונה אחרי מאורעות תרפ"ט? אז הוא דוגמה לאלה שדווקא לא. בובר, היה פעיל בתנועת "ברית שלום" ותמך בהקמת מדינה דו לאומית ליהודים וערבים. הוא נשאר כיהודי בודד כמעט, בין התושבים הערבים וקיים איתם יחסי שכנות חמים.
מכאן אפשר להמשיך ברחוב ישי עד ל"בית נחמי". אפשר גם לחזור לכביש הראשי "דרך חברון", לראות את הבניה הערבית, עם הקשתות היפות והמרפסות. אווירה ירושלמית אמיתית.
השיטוט בין הבתים הישנים של השכונה הוא החלק היפה ביותר בטיול. עבור המשפחות שגרו כאן וברחו, זה ללא ספק עצוב מאד.
נווה אדם
מדרך חברון לרחוב עמינדב ורחוב נחשון. אם גם אתם אוהבים אזורים פסטורליים ובתים ישנים או שאתם חובבי צילום, תמצאו הרבה עניין בשיטוט בשכונה.
הבניין "נווה אדם" הוא ביתה של משפחת ויילר ששני בניה: אדם וגדעון, נהרגו. אדם נהרג במלחמת ההתשה וגדעון במלחמת יום כיפור. שניהם קבורים זה לצד זה בהר הרצל. הבית נקרא על שם הבן אדם ובני המשפחה עדיין מתגוררים בו.
בית נחמיה
כשהייתי בכיתה י', הזמינה אותי חברה שלי, טל, לחוג סיירות של בית נחמיה "את הרי מתה על טיולים", היא אמרה לי "ויש שם טיולים מסוג אחר". כך הפך הבניין הזה לחלק מזיכרונות הנעורים שלי. חוג הסיירות של בית נחמיה לא היה דומה לשום דבר שהכרתי: את הנערים והנערות לימדו לנווט ובזמן המסעות חילקו אותנו לחוליות והשליכו אותנו בשטח לנפשינו, כאילו היינו בסיירת. בלילות החורף ישנו בתוך שק"ש מכוסה בניילון, בגשם ובברד. אף ילד לא קיטר ואף הורה לא התלונן. אף אחד… אולי חוץ ממני, שפעמים רבות סיימתי את המסע על הג'יפ במקום על הרגליים.
מהחוג פרשתי בסופו של דבר, אבל הזיכרונות ילוו אותי כנראה עד מותי: ריח של אדמה רטובה, מראה ההרים בזריחה, טעם של תה עם טונות של סוכר מתוק. עד היום בזמן טיול מתחשק לי פתאום ביסוויקטים מרוחים בשוקולד "השחר" וחתיכה יפה של חלווה בינהם.
נחמיה היה לוחם סיירת מטכ"ל שנהרג בשנת 1967 והוא החייל המאותר ביותר בצה"ל. את הסיפור שלו, כולל המאבק מעורר ההשראה שלו להתקבל לקורס קצינים, אפשר לקרוא כאן
את חוג הסיירות המיוחד הקימו חבריו לזכרו. היום המקום משמש כמרכז להכנה לשירות משמעותי לצה"ל.
משם חוזרים כמה מטרים על עקבותינו במעלה רחוב ישי, ופונים לרחוב אביגיל. אחרי כמה מטרים פונים שמאלה לכיוון בית הכנסת "שלום ורעות".
תצפית ששווה מיליונים
אם סיפורי החללים והגיבורים מלאו את לבכם בצער, מזמינה אתכם לפנות לבית הכנסת עם השם המנחם "שלום ורעות". מאחוריו מתחבא שטח פתוח ובו שרידים של כנסיה נוצרית.
חלק מהמסורות הנוצריות מזהות את המקום כ"הר העצה הרעה"- המקום בו גר קיפא, הכהן הגדול. כאן התכנסה המועצה שהחליטה להסגיר את ישו לידי הרומים.
בשטח יש שרידים מוזנחים של כנסיה ביזנטית, קריפטה (מבנה תת קרקעי שניתן להגיע אליו, אך הירידה מסוכנת) וכן כנסיה קטנה שעדיין פעילה.
אני יודעת, אני יודעת. על כל מקום אני כותבת "נשקף ממנו נוף מרהיב של ירושלים", אבל המקום הזה באמת מיוחד במינו, פינה ירוקה, שקטה ויפיפייה עם נוף ששווה מיליונים.
כשאני אומרת "שווה מליונים", זה לא סתם ביטוי. בשנת 2013 מכר הפטריארך היווני את שטח המקום הקדוש לשלושת הדתות, לחברה פרטית שעתידה להקים עליו בנייני יוקרה ופארק. כך שמי שרוצה להנות מהיופי האותנטי של המקום, צריך להזדרז.
לפני סיום, שווה ללכת בהליכה כיפית, דרך רחוב אביגיל ורחוב הגיחון, לרחוב עשהאל.
בפינת "סלבים בשכונה", אפשר להזכיר את עידו נתניהו, אח של ביבי, שבעת הטיול שלנו בדיוק ירד במדרגות ביתו… וסמוך לו, הבית של יהורם גאון.
למרות איחודה של ירושלים אחרי 67, נותרה השכונה דה פקטו מחלוקת לשניים כשהחלק העליון מיושב ע"י 400 משפחות יהודיות והחלק התחתון מיושב ע"י תושבים ערבים.
סמטת הגבול הפכה לרחוב עשהאל, כשבצד אחד שלו גרות משפחות יהודיות ומעברו השני- ערביות. אבו תור הערבית סובלת מבעיות חמורות כמו צפיפות, תשתיות לקויות, עוני והדרה.
בשנת 1958, שונה באופן רשמי שם השכונה ל"גבעת חנניה", על שם חנניה בן נדבאי, הכהן הגדול בימי בית שני, שלפי המסורת גר על הגבעה ואולי אף נקבר בה. אלא שהשם החדש לא ממש תפס ונשאר רק על גבי שלטי ההכוונה.
את הטיול אפשר לסיים במתחם "יס פלנט", שיש בו קולנועים ומסעדות (פתוח בשבת).או להמשיך לאזור יער השלום וטיילת שרובר. עוד באזור: שכונת תלפיות וארמון הנציב. מוזמנים לקרוא את הפוסט שכתבתי "מי מכיר את האיש שבקיר".
בִּיס עַל הַדֶּרֶךְ
אני די בטוחה שכל ההליכה הזאת עשתה אתכם רעבים.
איזה כיף שיש באזור לא מעט מקומות מומלצים לאכול בהם וחלקם אפילו פתוח בשבת.
מסעדת "אדום"- היא מסעדה שיקית ולא זולה שמתמחה במנות בשריות. אדום- אתר האינטרנט
חומוס אבו שוקרי- שנמצא במתחם התחנה היא מסעדה עממית יותר. אבו שוקרי-דף הפייס
ה"סנדוויץ' של רשל"- מסעדה טוניסאית ביתית ומעולה.(דרך בית לחם 15 טל' 6713918).אוכל קליל וכשר.
עד כאן הטיול העצמאי שלנו באבו תור…אם יש לכם הערות, תיקונים או הצעות, ממש אשמח אם תכתבו לי. ועד אז…
לְהִתְרָאוֹת בַּטִּיּוּל הַבָּא
keep in touch
מנזרים במדבר יהודה- מוכרים ופחות מוכרים.
במדבר יהודה היו פזורים בעבר כשישים מנזרים. רק מיעוט קטן מהם פעיל כיום וניתן לבקר בינהם. המלצות לטיול מרתק בין המנזרים שפעילים לבין שרידי המנזרים שכבר לא.
עמק הצבאים ירושלים- טבע עירוני בבירה
עמק הצבאים בירושלים הוא מקום נפלא לקצת טבע עירוני: צפיה בציפורים ובאיילים, פיקניק בחיק הטבע ומסלול קצר ונגיש חלקית.
כריסמס בירושלים 2024- אירופה בישראל
כריסמס בירושלים שנת 2022- כל המידע על אירועי חג המולד, סיורי חנוכיות, מיסות, שווקי כריסמס ועוד.
אין כמו בבית- טיול עצמאי בהר הבית
טיול עצמאי לאחד מהמקומות היפים בירושלים- מתחם הר הבית ומסגד אל אקצא.
מסלול בעיר העתיקה משער האריות לכנסיית הקבר
מסלול בעיר העתיקה משער האריות ועד לכנסיית הקבר, עם הרבה היסטוריה וגם עצירות לכנאפה וחומוס נפלאים.
מי מכיר את האיש שבקיר? אומנות רחוב בתלפיות
סיור בעקבות ציורי קיר ענקיים בשכונת תלפיות בירושלים, מסעדות פועלים אותנטיות, בית שי עגנון וטיילת ארמון הנציב
