טיול משפחתי במזרח ארה"ב, במיוחד עם בנים מתבגרים, דורש תכנון מראש ואיזון בין אטרקציות, אתרי טבע, חוויה אורבנית ועוד.
בפוסט סיפור הטיול שלנו לניו ג'רזי, וויילדווק, אטלנטיק סיטי, הרי הפוקונו ואגמי האצבעות. והכל באופן שמותאם למתבגרים ובתקציב שפוי.
נצא לדרך?
טיול עם ילדים מתבגרים במזרח ארה"ב
בשנים האחרונות עברנו, כמעט בלי להרגיש, מקונספט של "טיול עם ילדים" ל"טיול עם מתבגרים". לטייל עם בני נוער זה אחרת בהרבה מובנים. העיקרי בהם מבחינתי היה ההסתגלות לצורך לתת הרבה משקל לבחירות ולרצונות שלהם, גם כשהדרך שלהם פחות נראית לי ומבאסת. בני נוער אוהבים לישון עד מאוחר, זקוקים להרבה זמן וי פי ולהפסקות בסטארבקס.
ההתבגרות של הילדים מחדדת את השאלה בדבר טיול בזוג (דבר שמתאפשר יותר כשהם גדלים) מול טיול משפחתי עם בני נוער זועפים.
כן כן, אני יודעת: יש משפחות שזכו במתבגרים זורמים ומסבירי פנים. אז אצלנו זה לא ממש כך, והשהות המשותפת משך שבועות ארוכים במתחם קטן וצפוף לא תמיד עונה להגדרה "חופשה".🙄
אז למה בכל זאת?
בבית, יש ימים שלמים שהבנים לגמרי בענייניהם ובעיסוקיהם. טיול מזמן חוויה של שהות ממושכת ומגבשת.
הוא אמנם מזמן מתיחות ופיצוצים (ואכן היו לנו גם כאלה) אבל גם מחייב (ירצו או לא) הרבה שיתוף פעולה ונתן לנו הזדמנות לראות את הבנים 24 שעות ביממה.בין ריב לריב הזדמן לנו גם לשוחח מלב אל לב ולצחוק המון יחד!
תכנון טיול למזרח ארה"ב עם מתבגרים במינימום דולרים ומקסימום כיף
טיול של שלשה שבועות שיש בו קצת מהכל: קצת עיר, קצת קזינו, הרים ומפלים, שייט, בקתה בהרים, רגעים מרים של כעס וצעקות, רגעים יפים של קרבה ושיחות נפש, חזרה עם עוד שתי מזוודות מלאות קניות.
המסלול: סך הכל מסלול שגרתי, ארחיב במיוחד על היעדים שהקצת פחות מוכרים במסלול. לפני מספר שנים היינו בדרום- מזרח כך שהפעם הכיוון היה יותר צפונה.
טיסות: .
טיפ חשוב: באתר האמריקאי של “אייר פרנס”, ניתן לקנות כרטיסי טיסה לתאריכים מוקדמים יותר (באתר בעברית ניתן היה לרכוש ליוני לכל המאוחר כשבאמריקאי הופיעו כבר תאריכים לאוגוסט) ועלותם הייתה פחותה. למה? אין לי מושג. הכרטיסים נקנו 10 חודשים מראש, 600$ לכרטיס עם קונקשין בפריס.
משימה שנייה- רכב. 
הרכב הושכר בalmo דרך “רנטלקארס”. מיני ואן מרווח עלה לנו 1600$ לקצת יותר משלושה שבועות.(יקר משמעותית מאשר בטיול הקודם שלנו לארה"ב…🤔)
קצב הטיול היה מהיר מאד (בדיעבד היינו מורידים ייעדים) והחלפנו לינה כל יום או יומיים.
המסלול שלנו בקווים כללים:
ניו יורק ווילדווד אטלנטיק סיטי הרי הפוקנו איתקה דארין לייק מפלי הניאגרה טורונטו אלף האיים הרי האדירונדק, לייק פלסיד לייק ג'ורג' – ספרינגפילד פילדלפיה בולטימור וושינגטון.
מתחילים:
“בוא אלינו אווירון, קח אותנו למרום”
יום ב'- יום מספר 1:
טיסת “אייר פרנס” ממריאה ב 01:00 בלילה. טיסה שגרתית, למעט תקרית מוזרה מעט: אולר שוויצרי די גדול, שנשכח בתרמיל הגב של עידו, נמצא על ידו כשעמד לעלות לטיסה, אחרי כל הבדיקות הביטחוניות. האולר יקר מאד ללבו, ואחרי התלבטות מסרנו אותו בעמדת ה"בורדינג", עם העלייה למטוס, לעובדים המופתעים של “אייר פרנס”.
כולנו עייפים ולפחות חלק מהדרך תופסים תנומה. מגיעים לשדה התעופה CDG בחמש בבוקר. הטרמינל בנוי לקונקשנים כולל ספות, כורסאות ומקומות מוחשכים. מנמנמים קצת עד לטיסת ההמשך לניו יורק. המטוס לניו יורק גדול מידות, מרווח ויש מסכים אישיים עם משחקים, סרטים ומוסיקה וכן מקום להטענת ניידים. גם בטיסה הזאת אנחנו נרדמים לכמה שעות. מגיעים לניו יורק בשעה נוחה: 11 בבוקר.
כל תהליך הכניסה אורך כשעה. רכבת פנימית מביאה אותנו ל”אלמו” בטרמינל 1. תהליך איסוף הרכב מהיר ויעיל, אנחנו מוסיפים 20 $ עבור השכרת מכשיר “איזי פס” לכבישי האגרה. התשלום הוא על המכשיר בלבד, את האגרות משלמים דרך כרטיס האשראי.
בסביבות 13:00 אנחנו יוצאים לכיוון המלון הראשון שלנו.Holland Hotel Jersey City/Hoboken
המלון נמצא ממש על מנהרת “הולנד” שמחברת את מנהטן עם ג'רזי. יתרונות: יש חניון לרכבים כך שמתאים למטיילים שעוצרים בניו יורק כחלק מטיול עם רכב, GKU, עלות: חצי ממלון דומה במנהטן, מאפשר שהות של חמישה בחדר, כולל ארוחת בוקר נחמדה מאד, קרוב מאד לקניון ה”ניו פורט” ובו חנויות וכן קומת מזון מגוונת וכיפית.
ההגעה למנהטן היא באמצעות רכבת ה path מהיר ופשוט. החיסרון: תחנת הרכבת נמצאת כ 900 מטר מהמלון. לא סוף העולם, אבל אם יורד גשם, או כשחשוך או למטייל/ת יחיד/ה, קצת מבאס. למלון מרפסת עם שולחנות, אבל ככלל, נמצא באזור מסחרי יותר.
העלות כולל מיסים ומיטה נוספת: 370$ לשני לילות.
במלון מחכים לנו חברים שנמצאים בסיום טיול ואנחנו מבלים איתם יומיים מהנים בעיר הגדולה.
אחרי התארגנות מהירה בחדר, לוקחים את רכבת ה path . הקו הצהוב מביא אותנו תוך עשר דקות לרחוב 33. הליכה מהירה על רחוב ברודווי לטיימס סקוור לארוחת ערב קלה. ולאחר מכן שיטוט באזור כולל הצצה לאמפיר סטייט בילדינג. טיול עם חברים משדרג מעט את הביקור ומכניס עניין במיוחד עבור מתבגרים שזמן איכות עם אמא ואבא נראה להם כמו קללה.
זיכרונות מ9/11, מונסון בצ'יינה טאון וקניות בג'רזי גרדנס.
יום ג'- יום מספר 2:
אחרי שנת לילה טובה, קמים בבוקר ואחרי ארוחת בוקר נוסעים שוב ב path. הפעם בקו הירוק הישר ל world trade center. מתרשמים מאתר הזיכרון לאירועי 9/11 ונכנסים למוזיאון המעניין הצמוד לאתר. מתנדבת מבוגרת ניגשת אלינו ומרחיבה בהסברים לגבי המוצגים. שואלת היכן היינו באותו יום סתווי. אני נזכרת ביום ההוא. הייתי בהריון עם עומרי, כיום בן 16.5. מספרת לו מעט על התחושות באותו יום, על השאלות הפנימיות, לאיזה עולם אני מביאה את הרך שטרם נולד?. משתפת מעט את המתבגר שעושה פרצוף של “חופרים, נמאסתם”. זה נראה לו כמו אירוע היסטורי רחוק.
אחרי הביקור אנחנו ממשיכים ברגל מרחק לא גדול עד לבאטרי פארק, מזג האוויר שמשי ויפה ואנחנו נהנים מהטיילת וממראה פסל החירות. לאחר מכן עולים למעבורת החינמית ל"סטטן איילנד", שעוברת סמוך לפסל. המעבורת יוצאת כל רבע שעה, השייט אורך 25 דק לכיוון.
הליכה קצרה מביאה אותנו לסבווי, משם נוסעים לצ'יינה טאון. מגיחים מהתחתית בתחנה הנכונה, ומופתעים עד העצם מגשם שוטף. המקום נראה כמו בייג'ין במונסון. ממהרים לקנות מטריות במחירים מופקעים ובכל זאת נרטבים. מנצלים את הזמן לארוחת צהריים לא ממש מוצלחת ולא ממש סינית.
אחרי האוכל הגשם נרגע, אבל הבנים לא ממש. מקטרים ורטובים אנחנו גוררים אותם לאורך רחובות “ליטל איטלי”. קצת קניות בדרך משפרות במעט את מצב הרוח, אך כידוע: עם האוכל בא התיאבון והם דורשים מנוחת צהריים ונסיעה ל”ג'רזי גרדנס” כפיצוי…
הלינה מחוץ למנהטן הייתה בסך הכל מוצלחת, אך ברגעים כאלה הורגש המרחק. כך או כך הגענו בשלום ואחרי מנוחה קצרה פתחנו את עונת הקניות. נסיעה קצרה ברכב לאאוטלט ב”ג'רסי גרדנס”. עצרנו באינפורמיישן לקחת קופונים (חובה דרכון) שחלקם היו בהחלט משתלמים. המתבגרים חוזרים לתחייה והברק חוזר לעיניהם. גם אנחנו ההורים מסופקים ומסיימים את היום תשושים אבל מרוצים במקדונלדס.
מי יודע מה זה גוגי?- קייפ מאי ו wildwood
יום מספר 3: יום ד'
בארץ המתבגרים שלנו לא מתעוררים בחופש לפני 11. כאן, יום שבו מתעוררים בתשע נחשב מנוחה של ממש. מעמיסים את הקניות מאתמול לרכב שלנו, כפנינו לעיירה wildwood, ניו ג'רזי. התכנית הייתה לנסוע דרך long beach island אך ברגע האחרון משנים מעט ונוסעים עד לעיירה קייפ מאי.
cape may נמצאת בדרום מזרח ניו ג'רזי, ויש ממנה מעבורת שמחברת את ניו ג'רסי עם דלוור.
בעיירה רק 5000 תושבים, אבל היא נחשבת לאתר היסטורי בזכות לא מעט בתים ויקטוריאניים שהשתמרו בה. בנוסף, חצי האי מהווה אתר קינון לציפורים ויש בו שמורת טבע ובה בעלי חיים מיוחדים לאזור.
קייפ מאי- כאן טבעה אוניה מבטון
בשמורת הטבע מספר מסלולים קלים ויפים. ערבוביה של מים מלוחים מהים ומתוקים מנביעות תת קרקעיות יוצרת סביבה טבעית מעניינת. בנוסף יש במקום מגדלור מהמאה ה 19. אפשר לטפס לראשו, טיפוס של 199 מדרגות, מראש המגדלור נשקף נוף יפה של האזור. בחצר המגדלור נתקלנו ביריד קטן ונחמד שנועד לגיוס תרומות לשימור המקום.
למתעניינים- גם אתרים ממלחמת העולם השנייה: מגדל תצפית וכן בונקר שהיה בעבר תת קרקעי
חוף הים שהוא חלק מהשמורה יפיפה, נקי ורחב. מותר לשבת ולעשות פיקניק אך לא להכנס למים. החנייה חינם.
המקום יפה ומעניין אך החום כבד וגם המתבגרים ועד מהרה אנחנו נסוגים למזגן באוטו ונוסעים למקום הלינה שלנו: העיירה wildwood. בספרי הטיולים מתוארת העיירה כ”מקום שבו הכל קפא בזמן”. בשנות ה- 50, ימי הזוהר של המקום, נבנו בעיירת החוף מלונות ומוטלים רבים בסגנון ייחודי שעונה לשם המצחיק doo wop. בשנות השמונים נהרסו רבים מהבתים הישנים של העיירה, עד שבשנות האלפים החל תהליך שימור אינטנסיבי במטרה להציל את המבנים ההיסטוריים. לסגנון האדריכלי המיוחד קוראים בשם מצחיק משלו: גוגי googie.
המוטל שבחרנו למשל- lollipop motel הוא מבנה לשימור, בסגנון ה doo wop
אנחנו לא ממש מבינים גדולים באדריכלות, אבל הביקור במקום בהחלט חוויתי והאווירה מיוחדת במינה. לפעמים מרגישים קצת כמו בסרט משנות ה 70.
לילה במוטל עלה לנו 180$. חדר שינה + סלון קטן ובו ספה נפתחת. מטבח מאובזר לגמרי ושולחן אוכל. קיבלנו חדר מתוק להפליא וצמוד לברכה. במוטל בפרט ובעיר בכלל, יש המון “טיפוסים”
המוטל נמצא הליכה קצרה מאד מחוף הים היפה,שלאורכו טיילת ארוכה של 3 ק”מ. בעת ביקורינו, בשעות הלילה, הטיילת התמלאה באלפי מבקרים. לכל אורכה דוכנים וחנויות, עם אווירת יריד “של פעם”.
רכבת קטנה עם שם מצחיק ששכחתי מסיעה תיירים מקומיים מקצה הטיילת לקצה השני ויש הרבה עליצות באוויר.
בשנות ה- 60, נבנו בעיר מספר פארקי שעשועים בסגנון ניו ג'רזי- היזמים היו תאומים מקומיים בשם ביל וויל מורי. לאורך השנים הפארקים שהקימו התפתחו וכיום מנוהלים ע”י צאצאיהם. שלושה פארקי שעשועים ושני פארקי מים. המחיר לא זול, אבל יש מבצעים למיניהם. בערבי רביעי למשל יש הנחה של 30% על מתקני האקסטרים.
ניתן לרכוש כרטיסים לכל פארק בנפרד, ויש “דילים” שמשלבים ביניהם. כדאי לבדוק מראש באתר על מבצעים מיוחדים, כי לכל יום מימי השבוע יש “מבצע” משלו. מומלץ לבלות בעיירה כמה ימים ולהינות מהאטרקציות שיש בה וממופעים נחמדים – חינמיים וגם לא. מי שרק נקלע לעיר ללילה אחד, יכול לקנות כרטיסים בנפרד לכמה מתקנים ולתת לנוער “לטעום”.
יום מס' 4: יום ה'.
שיט דולפינים והגעה לאטלנטיק סיטי
מי המפרץ משמשים בית חם ללהקות דולפינים וגם ללויתנים ויש מספר חברות שמקיימות שייט כמה פעמים ביום כדי לצפות בהם. שייט הלויתנים מגיע לחלק העמוק יותר של האוקיינוס ושייט הדולפינים לאורף החוף. אחרי חפירות רבות, בחרנו בחברת thundercat שייט דולפינים
מה שייחודי בה, שהסירות קטנות יחסית, ויוצרות גלים שאמורים למשוך דולפינים, שנהנים לקפץ ולהשתעשע בהם.
השייט, שעה וחצי אורכו, היה בין החוויות היפות של הטיול שלנו. ראינו הרבה מאד דולפינים מקרוב ולראות את היונק הזה מקרוב, חופשי בטבע, זאת חוויה בלתי נשכחת! אפילו המתבגרים הקשוחים התלהבו ממראה היונקים הימיים המקפצים סביב הסירה, חופשיים.
העלות משתנה לפי שעת השייט, יש להקפיד להזין את קוד קופון ההנחה לפי התשלום באתר.
לאותה חברה יש גם הצעות אטרקטיביות של ספורט ימי, שאפשר לעשות אחרי השייט.
עוד אפשרות שלא עשינו, ומאד הצטערנו על כך: ספארי ימי בסירה קטנה, שיוצאת מאותו החוף. שטים בין המפרצונים, ורואים מקרוב בעלי חיים אופיינים לביצות של האזור. הבנו מתיירים שפגשנו שזה מומלץ ביותר, מצרפת קישור: http://skimmer.com/
עוד אפשרויות שלא הספקנו באזור:
– מוזיאון פתוח בשם קולד ספרינג וילג'
– מוזיאון תעופה NAVAL AIR STATION WILDWOOD AVIATION MUSEUM
מיותר לציין שלא שמענו מילה בעברית לאורך ביקורינו.
הדרך לאטלנטיק סיטי אורכת כשעה. במקביל לכביש הראשי עוברת דרך צרה סמוכה לים, אפשר לרדת לפעמים וגם לאכול במסעדות דגים מקומיות.
אחר הצהריים אנחנו מגיעים לאטלנטיק סיטי. היישר לחניית המלון שהוזמן מראש, מלון טרופיקאנה
את המלון הזמנו מ הוטלס.קום, וזה היה אחד המקרים הבודדים בהם המחיר בו היה נמוך מזה של “בוקינג”. סיבה נוספת הייתה שהאתר אפשר לנו לעשות הזמנה ל- 5 אנשים בחדר, מה שבוקינג לא אפשר. (אותו חדר). בפועל- הבלגאן גדול ואין לאיש מושג מי וכמה בחדר. הצ'ק אין מאוחר יחסית- 16:00 ובשעה היעודה יש תור לא זניח בקבלה. מדובר במלון פשוט ענק, אלפי חדרים בארבעה מגדלים שונים- מאד מבלבל עבור ילדים.
קיבלנו חדר יפה ומהודר יחסית בקומה גבוהה עם נוף יפה. שילמנו 220$ ללילה. היה שווה.
בפורום, אטלנטיק סיטי מושמצת קשות כעיר לא נעימה שאין מה לחפש בה. אנחנו מצאנו שנחמד דווקא לשהות בה יום- יומיים. ב”טרופיקאנה” יש הרבה מה לעשות: בריכה פנימית וחיצונית (לא משהו מפואר אבל נחמד לילדים), חדר בריחה, קולנוע “איימקס”, הופעות סטנד אפ, בופה “אכול כפי יכולתך”. חווית השהות במלון מצאה חן בעיני הילדים והם שוטטו במקום בעוד אנו ההורים הלכנו לחוף הים הצמוד. מאד אהבנו: חוף רחב, ששומר על תחושת טבעיות מפתיעה.
את ארוחת הערב אוכלים בפיצריה במלון. בלילה הבנים הולכים לראות סרט באיימקס, ואנחנו ההורים מרגישים מחויבות לדגום את חוויית ההימורים של המלון. אין צורך לאמר שהפסדנו, נכון? הסכום המדויק שמור במערכת!
כדי לעודד את עצמנו מההפסדים בקזינו, אנחנו לוגמים דקירי דובדבן ואחרי כמה משקאות עולים לסיבוב ברכבת התיירים המתוקה שמשקשקת על הטיילת הארוכה. סופגים קצת את האווירה המשונה של אטלנטיק סיטי: אוסף של טיפוסים, חלקם מוזרים, חלקם מפוקפקים, משפחות עם ילדים, שחורים, היספנים, פנסיונרים. בעודנו סופגים וסופגים, שנינו נרדמים בקרון האחורי של הרכבת ומתעוררים כעבור שעה.
בסך הכל היה מעניין ונחמד ובהחלט שווה יום ביקור. מה שהפתיע זה שבסוף הטיול, המתבגרים ציינו את המקום כמקום בו הכי נהנו בטיול…כן, כן. הכי נהנו בטיול.
נסיעה להרי הפוקנו
יום מספר 5: יום שישי
מודה שאטלנטיק סיטי היא לא ממש לאס וגאס, אבל מי שחובב אכילה “ככל יכולתך”, ימצא גם כאן את מבוקשו. ארוחות הבוקר לא יקרות וזאת דרך נחמדה לפתוח את הבוקר, עם דגש על מתבגרים רעבים.
הבופה של מלון טרופיקנה נמצא בתוך המלון, במיקום מרכזי, לא ממש אוכל גורמה אבל חוויה נחמדה.
אחרי האוכל הולכים לאאוטלט שנמצא ממש מאחורי המלונות. החנויות פזורות על פני שטח גדול וקשה יחסית להתמצא, אבל כשרוצים- אפשר הכל.
שעתיים + ארבע שקיות גדושות אחר כך אנחנו עוזבים את המקום נמסים מחום אבל שמחים בחלקינו. מציאות שוות במיוחד אותרו בחנות של “קולומביה”. עם קצת מזל, אפשר למצוא מעילים יקרים מאד במחירים מצחיקים.
נסיעה של שלוש שעות עד לתחנה הבאה שלנו: שלושה לילות בהרי הפוקנו, במתחם נופש בשם eagle village
למקום קונספט מוזר מעט, כפי שאפשר להתרשם מהאתר שלו. אנו הזמנו את הבקתה דרך בוקינג:
קישור להזמנה בבוקינג. במקרה זה אני די ממליצה כי התקשורת עם המקום קשה עד בלתי אפשרית משום מה. לכן עד לרגע האחרון, כשנכנסנו וראינו במו עינינו את הבקתה שקיבלנו, היינו בחששות כבדים. כך או כך, זה היה אחד ממקומות הלינה המוצלחים ביותר בטיול שלנו. בקתה מרווחת מאד, עם סלון, שני חדרי שינה, גלריה ובה עוד שתי מיטות, מטבח מאובזר שנמצאת ממש על אגם פרטי בשם tamiment.
הבקתה ישנה למדי ולא מודרנית, אבל אנחנו התאהבנו במקום ממבט ראשון. יושבת על הספה בסלון, מביטה דרך החלון על האגם ורוצה שהזמן יעצור מלכת… האזור עצמו יפיפה, מתאים מאד לנופש משפחתי של שבוע, המון מקומות לטייל בהם, הרבה מסלולים. עם הגעתנו, מחכות לנו איילות מקומיות שמסתובבות בשטח.
המקום סמוך לשמורת הטבע הנהדרת
delware water gap ובה שפע של מסלולים, מפלים ומקומות לטייל, לשכור קאנו וכו'.
התכוונו לראות את Dingmans Falls אך השביל אליהם נסגר בעקבות מפולות שהיו באביב. לאחר מכן נסענו למפלי בושקוויל, שמורה בבעלות פרטית שבה שמונה מפלים שונים שמכונים “הניאגרה של פנסיבלניה”. עלות הכניסה ממש לא זולה (משתנה בין ימי השבוע, בעקרון 16.5$ למבוגר ו 8.5$ לילד), אבל המקום יפה מאד. יש מספר מסלולים, בדרגות קושי שונות. אנחנו עשינו בכיף ובקלות יחסית גם מסלולים עליהם נכתב שהם מיועדים ל”מטיבי לכת”.
מלבד המסלולים יש במקום גם פעילויות שונות, כמו הרצאה על חיי הבר במקום + הדגמת עופות דורסים, “חיפוש זהב”, מבוך וחנות מזכרות אינדיאנית. כאן אנחנו נתקלים בפעם הראשונה בבני קהילת ה”אמיש”. למען האמת יצא לנו להתקל בהם הרבה בטיול הזה ואולי ארחיב על כך בהמשך. בינתיים תמונה:
הקהילות השונות של ה”אמיש” נבדלות זו מזו בכל מיני פרמטרים, בעיקר בשאלות דתיות ובנושאים שקשורים לסובלנות כלפי הקידמה והטכנולוגיה המודרנית. שמנו לב שבקהילות שונות קוד הלבוש שונה מעט. כאן בתמונה ניתן לראות שהנשים כולן לובשות ירוק.
זהירות דובים
ארוחת בוקר מושקעת שאבא מכין במטבח שלנו: חביתות, סלט ישראלי וכו'. הבן הצעיר בררן מאד באוכל, לכן קנינו עבורו בפילדלפיה גבינות ישראליות שעברו איזרוח בארה”ב.
הילדים רוצים לנוח היום. נהנים מהבריכה המקורה ומגרש הכדורסל. בימי חול יש גם פעילויות לקטנים שנראות נחמדות.
בעוד הילדים משחקים ,אני ובעלי הולכים לסיבוב סביב האגם, יש המון חיות בר קטנות ושלטים
שמזהירים מפני דובים…
בשעת צהריים אנחנו מתפצלים- הבנים נשארים במתחם (יש בו בניין מרכזי ובו משחקים שונים, מגרש וכו') ואנחנו ההורים חסרי המנוחה יוצאים לטייל רגלי באזור. אחד הדברים הנחמדים במדינת המתבגרים, זה שבניגוד לעבר, כעת אפשר ורצוי להניח את הבנים לנפשם ולזכות בקצת “זמן הורים”.
רפטינג בנהר ה lehigh
יום מספר 7
סוף השבוע הזה הוא סוף שבוע של Dam release בו נהר ה lehigh סוער במיוחד ומתאים לרפטינג מס' 3. הרפטינג הוזמן עוד מהארץ, התהליך לא היה קל. ארבעה כרטיסים הוזמנו דרך grupon
לאחר ההזמנה יש לתקף טלפונית מה שהתגלה כמסובך עבורנו. עוד כרטיס אחד נקנה ישירות מאתר החברה:
התכתבות עם החברה דרך המייל לא הניבה תוצאות מיוחדות, התשובות היו אדיבות אך לא אינפורמטיביות במיוחד. מהניסיון שלי בשני טיולים ארוכים בארה”ב, זה משהו אופייני: תשובות מנומסות שממסכות היעדר רצון אמיתי “לצאת מהקופסה” למען האחר. על מנת להתקדם עירבנו קרוב משפחה אמריקאי שהתקשר והסדיר את העיניינים מול החברה. אחרי הנחת ה”גרופון” שילמנו בסביבות 240$ למשפחה כולה. כולל ארוחת צהריים קלה ארוזה. לא זול, אבל בהחלט חוויה מיוחדת.
אחרי כל ההכנות- הגיע הבוקר המיועד. נקודת המפגש היא במשרדי החברה וההגעה לנקודת ההתחלה היא באמצעות מיניבוסים צהובים. כשהגענו הסתבר לנו שאנחנו לא היחידים שחשבנו על הרעיון: מאות ואולי אלפי אחרים נהרו למקום. לזכותה של החברה יאמר שהכל התנהל בסדר מופתי, מהחניה ועד לעליה לרכב.
הרפטינג עצמו אורך כשלוש וחצי שעות. הצלחת הרפטינג תלויה בשיתוף הפעולה בין בני המשפחה, שאצלנו היה… איך לאמר בעדינות, לא מיטבי.
בקטעים מסוימים אף גלש לצעקות רמות בעברית, למרבה המבוכה. כך הפך השייט המסעיר והמגבש שראיתי בדמיוני, למשהו שונה לגמרי. באחד מהמפלונים נתקלנו בכוח בסירה שנתקעה והסירה שלנו התהפכה חלקית ו”זרקה” החוצה שלושה מאיתנו, היה קצת מפחיד, במיוחד עם הבן הצעיר שמעט נלחץ. אך קייאק עם מדריך הגיע תוך שניות לחלץ אותנו.
באמצע הדרך עוצרים בצד להפסקת צהריים. נהנים מנוף יפה של הנהר והסביבה. את התמונות צילמנו בנייד כשהוא מוחזק בנרתיק מיוחד נגד מים. בקטעים המפחידים אי אפשר באמת לצלם.
אחרי הכל, במבט לאחור, הזיכרונות המבאסים התפוגגו ונשאר זיכרון יפה של אתגר. בדרכינו חזרה לבקתה שלנו, אנחנו עוצרים באאוטלט הסמוך לעיירה Stroudsburg.
פרימיום אאוטלט. שעה וכמב וכמה שקיות של קניות אחר כך, חוזרים לרכב מרוצים והמתיחות המשפחתית הייתה כלא הייתה. לפי המלצת כתבה מקסימה ב”מסע אחר”, אנחנו עוצרים בחנות המפעל Pocono Cheesecakes Factory.
(התמונה מאתר המפעל).
יש במקום שולחן פיקניק אבל גשם טורדני מתחיל לרדת, כך שאנחנו אורזים את העוגות המשגעות לאכילה בבקתה.
מצרפת את הכתבה: טיול סתווי בהרי הפוקנו
יום מספר 8: יום שני
רוכשים השכלה ב”קורנל” ומטיילים בווטקינס גלן
אגמי האצבעות. הבוקר נצא מאזור הפוקנוס, לאזור “אגמי האצבעות”- 11 אגמים שצורתם מאורכת כמו אצבעות.
הנסיעה לאיתקה ארכה מעל שלוש שעות, שבסופן עצרנו באוניברסיטת “קורנל”, אחת האוניברסיטאות הנחשבות והיוקרתיות בארה”ב ובכלל בעולם. האוניברסיטה נמצאת באזור אגמי האצבעות, סמוך לאגם קיוגה. בדרך אני קוראת לבנים מעט על האוניברסיטה, על מפורסמים שלמדו בה וכו', הם מגלים עניין ושואלים שאלות רבות. הביקור ב”קורנל” נחמד כעצירה להתרעננות, אנחנו חונים ליד מרכז המבקרים של האוניברסיטה, משוטטים מעט בקמפוס ועפ”י המלצת הצוות במרכז המבקרים, עושים סיבוב רגלי גם בטבע היפה בתוכו שוכנת לה האוניברסיטה.
חם היום והשהות בחוץ מעט מעיקה. כך שהביקור מסתיים עד מהרה ואנחנו שבים לרכב וממשיכים בדרכינו.
התחנה הבאה: שמורת וטקינס גלן אחד משיאי הטיול שלנו. הדרך מקורנל לווטקינס גלן ארכה כארבעים דקות. אנחנו מגיעים בשעת אחר צהריים ושמחים לגלות שהשמורה אינה עמוסה ויש שפע של חניה. מכיון שמדובר ב state park הכניסה לא עולה כסף ומשלמים רק 8$ עבור החניה.
המסלול המקובל: gorge trail שצמוד לערוץ, היה פתוח בעת ביקורינו רק בחלקו כך שהלכנו עד האמצע וחזרנו במסלול גבוה יותר בשם indian trail. המסלול קל למדי ובאמת שהנוף עוצר נשימה.
אחרי הביקור בשמורה אנחנו יושבים לאכול בפיצריה ברחוב הראשי של העיירה ומקנחים בגלידת “בן אנד ג'ריס”.
המוטל שבחרנו משמש הפעם ללינה בלבד. the chieftain הוא מוטל לא חדש, בנוי ב”חית” קלאסית, ויש לו גינה שאפשר לראות ממנה מרחוק את אגם סנקה. החדר עצמו מאד פשוט: חדר וחצי עם מיטה זוגית + שתי ספות נפתחות. לא אחד מהרגעים הגדולים שלנו, אבל הקרבה לווטינקינס גלן והמחיר (100$ ללילה) הכריעו. בעלת המקום, אנג'לה, מאירת פנים ועוזרת במה שצריך.
בערב, נחמד לחנות ליד האגם, יש שייט של חברות שונות, ספורט ימי ובתי קפה.
לצערי לא היו לי פרטנרים לעניין כך שוויתרתי.
יום מספר 9- יום שלישי
פארק השעשועים דארייאן לייק
כל טיול גדול מחייב עצירה בפארק שעשועים. הבחירה ב”דריאן לייק” נעשתה לאור כמה יתרונות משמעותיים שיש למקום:
– נמצא “על הדרך” לניאגרה.
– מחירים הוגנים (מצאנו גרופון לארבעה אנשים ב 120$).
– מגוון של אטרקציות וביניהן מספר thrill rides לבנים הגדולים.
– המקום משלב פארק שעשועים ופארק מים מה שמאד נחמד בקיץ.
– הפארק לא עמוס והתורים לא אורכים בדרך כלל.
לצערנו, הבחירה במקום “על הדרך”, לא מאפשרת גמישות בבחירת יום ההגעה ודווקא באותו בוקר החל גשם די שוטף וטמפרטורה נמוכה. כשהגענו, היו מגרשי החנייה ריקים לגמרי. שמיים אפורים וגשם מטריד הוציאו את החשק לחגוג.
אלא שהכרטיסים נקנו ואנחנו כבר כאן, המטריות שקנינו ב”צ'יינה טאון” נשלפות ואנחנו נכנסים…
מחכים כמה דקות מתחת לגגון שהגשם השוטף ירגע.
השיטה: בכל פעם שהגשם נרגע מעט: אנחנו מגיחים מתחת לגגון ועולים למתקן. העניין הוא שאין כלל תור בשום מתקן, מה שמאפשר לעלות מהר וליהנות מהמתקנים ללא תור כמעט. אנחנו מגלים שהסידור הזה דווקא נחמד ומתחילים ליהנות מההרפתקה. הבנים אומרים שהמתקנים “שווים לאללה”, והם היו כבר בכל העולם אז כדאי להאמין להם.
בשעת צהריים הגשם נרגע, אך רוח קרה מנשבת ופארק המים ריק לחלוטין. אף ילד לא מוצא לנכון לטבול במים הקפואים, אף ילד מלבד….
המתבגרים שלי מתלהבים מפארק המים. בהעדר תורים הם גולשים שוב ושוב במגלשות, משתוללים בברכת הגלים וכו'. אני מביטה בהם בדאגה וחוששת מדלקת ריאות קרובה.
הביקור שלנו בדריאן לייק מסתיים בשעת אחר צהריים מוקדמת. בסך הכל אני ממליצה על המקום, יש בו תמהיל יפה של מתקנים למתבגרים וגם לילדים. העיצוב וה”תפאורה” נחמדים (אל תצפו ל”דיסני” כי זה לא), ההופעות על הפנים ובשעות לא נוחות. שילוב מגניב בין פארק שעשועים לפארק מים (כיף להיכנס למים הצוננים אחרי התרוצצות בין מתקנים). בימי גשם המקום עגמומי אבל העדר התורים מאפשר עלייה חופשית למתקנים.
אנחנו ממשיכים בדרכינו. הבנים מרוצים. נסיעה קלה של שעה ואנחנו במעבר הגבול לקנדה. אנחנו בחרנו לא לעצור במפלים בצד האמריקאי והמשכנו הישר ל”ריינבו ברידג'” שם חצינו את הגבול לקנדה ללא תור וללא קשיים מיוחדים.
את הלינה שלנו בניאגרה פולס (שני לילות) בחרנו לפצל לשניים. התכנון העיקרי היה לשהות במקום שני לילות כדי לאפשר מנוחה ורגיעה, כך שהפיצול יצא קצת מוזר.
את הלילה הראשון אנו מבלים במוטל הנחמד Thriftlodge at the Falls aשהוזמן דרך “בוקינג”.
היתרון המרכזי של המקום הוא מיקומו במרכז “קליפטון היל”- אזור השעשועים והתיירות הסמוך לטיילת. הוא קרוב לתצפית על המפלים, מרחק יריקה מהגלגל הענק, מהקזינו ומפארק המים. השהות במרכז מאפשרת למתבגרים להסתובב קצת לבד, להכנס לארקד משחקים בעוד ההורים מבלים זמן איכות, לצאת בלילה לבילוי, וללכת ברגל לראות את הזיקוקים מעל המפלים.
להמשך קריאה: מפלי הניאגרה, טורונטו, אלף האיים, לייק פלסיד הנה חלק ב' של הפוסט:
שומרים כשרות? מחפשים מידע על מלונות ומסעדות כשרים בניו יורק? כדאי מאד להכנס לבלוג "מטיילים בכיפה" עם המון המלצות שוות במיוחד: מלון כשר בניו יורק
