הרובע-המוסלמי

מסלול בעיר העתיקה בירושלים: משער האריות לכנסיית הקבר

סיור עצמאי משער האריות ועד לכנסיית הקבר. רוב האתרים בדרך הם בעלי חשיבות רבה לנוצרים. מומלץ לחובבי מבנים עתיקים.

לתחילת המסלול לרשום: "שער האריות". סמוך לכניסה כמעט ואין חניה. פתרון אפשרי: לחנות בחניון ממילא ומשם לקחת מונית.

המסלול עובר ברובו דרך הרובע המוסלמי. רמת הביטחון האישי משתנה מתקופה לתקופה.

טיול באזור מתאים לכל עונות השנה.

אורך המסלול בין שעה לשעתיים.

המסלול עובר סמוך/ בתוך השוק. ניתן לקנות ירקות בלאדי, טחינה, מזכרות וכמובן לעצור לאכול חומוס או כנפה במקומות הכי שווים בירושלים.

כשבאים אורחים מחו"ל ואנחנו משוטטים איתם בארץ, אז גם אנחנו קצת בחו"ל יחד איתם.

דרך העיניים שלהם אנחנו מגלים מחדש את יופיים של המקומות שמרוב שאנחנו רואים- אנחנו כבר לא באמת רואים וגם מכירים מקומות חדשים, שהיו כל הזמן ממש כאן, מתחת לאף.

אז אם בא לכם קצת חו"ל בארץ, הכי כדאי לבקר בעיר העתיקה של ירושלים. ואם נחתו עליכם אורחים נוצרים מחו"ל, הם בטח ישמחו לצעוד לאורך ה"ויה דלרוזה"- דרך הייסורים ובה 14 (או לפי גרסאות מסוימות 15) תחנות שונות הקשורות כולן לישו ולאירועים בעלי חשיבות למאמינים נוצרים. ואם אין אורחים? מי שלא מתעניין בהיסטוריה וארכאולוגיה, מוזמן לדלג ישר למדור הכנאפה פינת החומוס של אבו שוקרי…😉

שער האריות

שער האריות- מבט מהחזית

תמונה מקרוב של האריות בשער האריות

שער האריות נקרא כמובן על שם שני צמדי אריות משני צדדיו. אני לא מבינה גדולה בזיאולוגיה, רק מעירה שיש כאלה שטוענים בכלל שמדובר בברדלסים… מצרפת תמונת תקריב לשיפוטכם.

השער נבנה ע"י הסולטן התורכי סולימאן הראשון. האגדה המסופרת היא שהסולטאן חלם בלילה שזוג אריות מנסים לטרוף אותו, כעונש על כך שלא דאג לשמור על העיר היפה ירושלים. בעקבות החלום מיהר הסולטאן לבנות חומה סביב העיר ובשער שיבץ תבליט של אריות לזכר חלומו.

במלחמת ששת הימים, פרצו הצנחנים לעיר העתיקה של ירושלים, דרך שער האריות. בין ראשוני הלוחמים גם אבא שלי, הלא הוא סבא איציק שיש לו חלק נכבד בכתיבת הבלוג הזה. ואתם מזומנים לבקר בפינה שלו עם הצילומים המדהימים שהוא מצלם- ממש כאן

לפני שנכנס לעיר העתיקה דרך שער האריות, נפנה ימינה, לשער מפורסם אחר- שער הרחמים, שנמצא מרחק הליכה קצר מכאן.

בתוך בית הקברות המוסלמי, יש שביל, ממנו נשקף נוף מהמם של הר הזיתים, יד אבשלום, כנסיית גת שמנים ועוד.

מראה בית הקברות המוסלמי ליד שער האריות

בית הקברות המוסלמי משער האריות לשער הרחמים

 

מבט לכנסיה הרוסית משער הרחמים

שער הרחמים

הליכה קצרה ברגל לשער הרחמים, שהוא אחד מהשערים היותר מיסתוריים בירושלים. לא ברור מי בנה אותו ומדוע (בחירת המיקום שלו, כחלק מהחומה שהקיפה את הר הבית, מעוררת תמיהות), החוקרים נחלקים בדעתם כשחלקם סבורים שנבנה ע"י שליטי בית אומיה וחלקם סבורים שמדובר בשער ביזנטי. בכל מקרה, ההשערה היא שהשער בנוי על קשת עתיקה יותר. השערה זו קיבלה תמיכה מחוקר אמריקאי בשם פלמינג, שהתגנב למתחם אחרי לילה של גשם כבד, בשנת 1969 ונפל לתוך בור שנפער בגלל הגשמים. לפי עדותו,  יש מתחת לשער קשת עתיקה. שלפי ההשערות היא מימי בית שני.  קשה לחקור ולדעת בוודאות שכן הווקף, שאחראי על המקום עושה מאמצים רבים לטשטש את השרידים הקדומים במתחם הר הבית ולהעלים עתיקות שיכולות להעיד על נוכחות יהודית במקום. הנוצרים מכנים אותו "שער הזהב" ומאמינים שדרכו ישו נכנס לירושלים לפני מותו.

.השער מורכב משתי קשתות ("שער התשובה" ו"שער הרחמים") והוא סתום וחסום כיום בלבנים. כפי שלא ברור לגמרי מי בנה אותו ומדוע (המבנה שלו לא ממש מתאים להגנה על מקום אסטרטגי) כך גם לא ברור עד הסוף מי חסם אותו ומתי בדיוק.

על פי הסיפור, בית הקברות המוסלמי הגדול שסובב את שער הרחמים, נבנה במטרה לעצור את בואו של משיח בן דוד, שעל פי המסורת, לא יכול לבוא במגע עם טומאת המתים.

כך או כך, עמידה מול שער הרחמים הסגור, מעוררת עצב מסויים. כשעומדים כאן קשה שלא לפזם את שירו של מאיר בנאי:

"מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים"

שער הרחמים מבחוץ

ניתן לראות את שער הרחמים גם מבפנים, מתוך שטח הר הבית. בשנת 2019 פרצו במקום עימותים קשים כשהווקף פתח את החדרים מתחת לשער

למתפללים מוסלמים.

ויה דולרוזה

ויה דולורוזה ("דרך היסורים") הוא שמו של רחוב שמתחיל בשער האריות. למרות שהמקום נמצא ברובע המוסלמי, מדובר בדרך שלצדה תחנות שונות שלפי המסורת הנוצרית, יש להן משמעות דתית: תחנות בדרכו של ישו ממקום משפטו למקום צליבתו. מידת הדיוק ההיסטורי של האתרים נתונה בספק, אך עבור הצליינים שממלאים את הרחוב, מדובר במסע רוחני לכל דבר.

מעל כל אחת מהתחנות מוצב שלט ובו מספר התחנה ושלט שמסביר מה אירע כאן.

ויה דולורוזה תחנה חמישית

אני לא מבינה גדולה בנצרות. לטובת המעוניינים, מצרפת קישור למידע על התחנות השונות בויה דולורוזה: כאן  וכן חוברת מידע של עיריית ירושלים ובה מידע ומפה: כאן

מוזיאון טרה סנטה

במבנה עתיק, שנמצא בתחנה השניה על הויה דולורוזה, נמצא מוזיאון טרה סנטה  ובו תערוכות קבועות ומתחלפות הנוגעות לחיים באזור בתקופת בית שני. המוזיאון מנוהל ע"י הכנסייה הפרנסיציסקנית ופונה בגדול לקהל צליינים. יחד עם זאת, גם ישראלים סאחים (כמונו…) שמתעניינים בארכאולוגיה והיסטוריה, ימצאו הרבה עניין במקום, מה שגם שהמוזיאון נמצא במבנה יפיפה שמהווה כשלעצמו מוקד עניין.

לאתר מוזיאון טרה סנטה

כתבה על המוזיאון בעיתון "הארץ"

צילם: איציק טל

ההוספיס האוסטרי

ברחוב ויה דולורוזה 37, על הגבול בין הרובע המוסלמי לנוצרי, נמצא בית הארחה שנבנה לפני יותר מ 150 שנה ביוזמת הקונסוליה האוסטרית, עבור צליינים בני עמם. למקום היסטוריה עשירה ומעניינת ומבנה מקסים שגם היום ניתן להתארח בו. אבל גולת הכותרת עבורינו המטיילים הוא בית הקפה עם הניחוח האירופאי, שבו עבור תמורת כמה יורו תוכלו לאכול אוכל אוסטרי כמו שניצל עגל או שטרודל תפוחים אותנטי. העלייה לגג המבנה כרוכה בתשלום צנוע אבל שווה כל שקל. בישיבה בגינת הגג השלווה אפשר לראות נוף משובב לב של העיר העתיקה, כיפת הזהב ועוד.

הכניסה ממש ליד התחנה השלישית בויה דולרוזה.

כניסה להוספיס האוסטרי בירושלים

חומוס אבו שוקרי

אם תחפשו בגוגל "אבו שוקרי" תגיעו להרבה מאד מסעדות שנושאות בגאווה את השם. אבל אבו שוקרי המקורי נמצא ממש כאן, ברחוב הגיא 63. (בסוף רחוב ויה דלורוזה יש לפנות ימינה). בשבתות תמצאו כאן לא מעט ישראלים שמגיעים לאכול מהחומוס המפורסם. לצד החומוס מגישים גם זיתים מרירים, צ'יפס, פול ופלאפל.

כיאה למלך החומוס, האוכל מעדן מלכים אבל המחיר בהתאם…

חומוס אבו שוקרי ירושלים

מפעל הטחינה של אל ג'יבריני

כדי להגיע למפעל המשפחתי הקטן של משפחת אל ג'יבריני, יש צורך בסטיה קטנה מהדרך הראשית, לכיוון רחוב אל מלוואי 2. מדובר במפעל שמנוהל עשרות (ולפי גרסאות מסויימות אף מאות) שנים ע"י אותה משפחה, בשיטות מסורתיות וללא חומרים משמרים. גרגירי הסומסום נטחנים במקום ע"י אבניים חשמליות גדולות ובסוף הביקור ניתן לטעום סוגים שונים של טחינה כמו טחינה שחורה, אדומה וכו'.

חוץ מטחינה אפשר לקנות במקום גם מוצרים שונים מסומסום כמו חלווה בטעמים ושמן.

ממתקי ג'עפר

כדי להגיע לממתקי ג'עפר נצטרך שוב לסטות מהדרך אבל אני בטוחה שכשתגיעו למקום לא תתחרטו על כך. כמאה מטר משער שכם (אם אתם נכנסים ממנו, פנו ימינה במזלג), נמצאת מזה כשבעים שנה חנות לממכר כנאפה שנחשבת מהטובות בארץ. התפריט לא ממש עשיר וכולל שני סוגי כנאפה (סולת וקדאיף) ועוד כמה ממתקים נוטפי סוכר. הישיבה על שולחנות פורמייקה באווירה אותנטית. שימו לב לפוסטר עם תמונת המקום מתחילת המאה הקודמת.

כתובת: בית הבד 40.

ממתקי ג'עפר בעיר העתיקה

המוריסטאן

מתחם מרוצף שנמצא ממש סמוך לכנסיית הקבר, ברובע הנוצרי. השם הוא כנראה שיבוש של המילה התורכית "בימריסטן", שפרושה בית חולים. המקום שימש כיכר שוק כבר בימי הרומאים וכיום יש בו חנויות בדים ומזכרות וכן מספר כנסיות חשובות. ממש בתחילת המאה העשרים חודש השוק. הכניסה אליו משער אבטימוס. במקום גם מזרקה שנבנתה בשנת 1900 ושופצה לפני כעשרים שנה, בתקופת הכריסמס מוארת נפלא באורות צבעוניים והמקום הומה.

שער אבטימוס

צילם: איציק טל

כנסיית הקבר

כנסיית הקבר היא המקום שבו (לפחות לפי אמונת רוב הפלגים הנוצרים), נצלב ונקבר ישו ובו גם קם לתחייה.  אם שער הכניסה הכפול מזכיר לכם מאד את התחנה הראשונה שלנו להיום, שער הרחמים, זה כנראה לא מקרי ונובע מהרצון של מתכנן המבנה "להדהד" את מקום כניסתו של ישו לעיר, דווקא במקום בו נקבר.

כנסיית הקבר

כנסיית הקבר שרדה תלאות רבות: כיבושים, סיכסוכים, רעידת אדמה ואפילו שריפה גדולה.

מדובר באחד האתרים המתויירים ביותר בארץ ובכל שנה מבקרים בה מיליוני מאמינים. במקומות מסוימים (כמו שטח הגולגלתא), נדרשת לפעמים עמידה בתור של שעה או שעתיים. הפעם ביקרנו במקום בימי קורונה, כך שזכינו להיות די לבד במתחם וסוף סוף לראות באופן רגוע את כל האתרים בכנסייה ובהם ארבע התחנות האחרונות של הויה דולורוזה.

לכנסיה חלקים רבים בעלי משמעות היסטורית ודתית שמעניינים גם עבור מי שאינו נוצרי. מדהים שמקום שאמור לאפשר התחברות לאמונה ורוח, הפך משך דורות למוקד של סיכסוך קשה ואף אלים בין פלגים שונים של הנצרות תוך מאבקי שליטה על שטחים וזמני תפילה. במאה ה 12 בעקבות חילוקי הדעות והריבים, נמסרו מפתחות המתחם לשתי משפחות מוסלמיות דווקא. אחת מהן, משפחת נוסייבה הירושלמית, אחראית עד היום לפתוח מדי בוקר את המתחם.

כמו בכל סיכסוך במשפחה, המריבות לובו ע"י ה"משפחה המורחבת", במקרה הזה המעצמות, והסכסוך הגיע בסוף ל"סטטוס קוו" ע"י גורם חיצוני: העות'מנים, שבשנת 1852 הוציאו צו שמחלק את "זמני השהות" – סדר התפילות, המתחמים בכנסיה ואפילו מי ינקה את החצר. הדברים הגיעו לידי כך שאפילו סולם שניצב ליד החלון הימני, נתקע שם כבר מעל 150 שנה וחל איסור על הזזתו כדי לא לפגוע ב"סטטוס קוו" הקדוש…

לכנסיית הקבר חלקים שונים, מי שמתעניין (או מתעניינת) כדאי להתכונן לביקור מראש.

אבן המשיחה:

עליה, לפי המסורת הנוצרית, נמשכה גופתו של ישו בשמן לפי שנעטף בתכריכים.

מאמינה משטטחת על אבן המשיחה

אבן המשיחה כנסיית הקבר

 

גבעת הגולגלתא

גבעת הגולגלתא היא המקום שבו נהגו הרומאים לצלוב אנשים ולפי האמונה הנוצרית, כאן, במעלה הגבעה הקטנה היה מקום צליבתו של ישו. עם העליה מצד ימין אפשר לראות ציורי קיר שמתארים את עקדת יצחק.

פסיפס של עקדת יצחק בכנסיית הקבר

צילם: איציק טל

הרוטונדה

המבנה המרכזי של הכנסייה, שזהה בגודלו לכיפה של מסגד אל אקצא. מסביב לכיפה יש עמודים שמחולקים לפי מספרים בין שלושה פלגים נוצריים וזאת במסגרת הסטטוס קוו. בכיפה יש פתחים דרכם נכנסים 12 קרני אור שמסמלים את 12 השליחים.

church of the holy sepulchre

 

הקומה התחתונה של הכנסיה

בירידה במדרגות אפשר להבחין במאות צלבים שחרוטים על גבי הקיר, מנהג מהתקופה הביזנטית, אז צליינים שהגיעו למקום השאירו "גרפיטי" למזכרת עולם. 

church of the holy sepulchre

church of the holy sepulchre

היה מעניין עבורי לראות שהמנהג של השארת פתק עם בקשה או תחינה (שמוכר לי מהכותל) אינו מנהג ייחודי ליהודים. הנה למשל פתקים שהשאירו מאמינים נוצרים באופן דומה.

פתקים של מאמינים בכנסיית הקבר

נרות בכנסיית הקבר

עוד מקומות מעניינים בכנסיה:

קפלת האדם הראשון ,האדיקולה, קפלת המלאך, הקאתוליקון, מערת מציאת הצלב ועוד.

church of the holy sepulchre

צילם: איציק טל

אם קיבלתם את העצה שלי לגבי חניה, ופניכם לחניון ממילא או לתחנת הרכבת הקלה, מומלץ להתקדם מכנסיית הקבר לשער יפו ושם לסיים את הטיול.

 

עשיתם מסלול דומה? נהנתם מההמלצות? יש לכם תוספות או הערות? ממש אשמח אם תכתבו לי בתגובות.

נתראה על הדרך…

close

Share this post

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

נישאר ידידים?