מסע בעקבות תמונה- טיול מונקובר

בשנת 2015 חזרנו נחמה אשתי ואני מטיול באלסקה, ביוקון ובקולומביה הבריטית. המסע חזרה כלל הפלגה במעבורת מפרינס רופרט לאי וונקובר.

ההפלגה הייתה ארוכה וחד גונית, רובה במים הפתוחים של האוקיאנוס השקט. בחיפוש אחר תעסוקה התגלגלו לידי מספר חוברות תיירות שעמדו לרשות  הנוסעים. אחת החוברות עסקה במדינת מונטנה בארה"ב ובה בין היתר כתבה שנקראה "היהלומים הנסתרים של מונטנה". הכתבה סקרה אתרי טבע יפים שכמעט ואינם מתויירים. תמונת אחד מאתרים אלו צדה מייד את עיני. המקום נקרא horseshoe bend (לא לבלבל בין זה לבין אתר בעל אותו השם באריזונה ליד העיירה פייג'). התמונה הייתה נהדרת וגם תאור המקום היה מושך ומסקרן.

ככלל אני נזהר מלקבוע עמדה על סמך תמונות. פעמים רבות התמונות מצולמות בתנאים אידיאליים מבחינת תאורה, עונת השנה וזווית הצילום. קל להתאכזב מתמונות כאלו. מגדילות לעשות חברות הנסיעות שמפרסמות תמונות שלא באמת מציגות את המציאות. כמובן שספרי טיולים שמסתפקים בתיאור מילולי מסוכנים לא פחות. כל מקום בעיניהם הוא נפלא וייחודי. כך למשל באחד הטיולים שלנו להודו חיפשנו בעיר בנגלור גן נוי שהומלץ מאוד על ידי מדריך הלונלי פלנט. התקשינו מאוד למצוא את הגן למרות שעברנו לידו מספר פעמים וזאת מפני שלא יכולנו להאמין שהאתר הדלוח שלידנו הוא הפארק המהולל. אני די בטוח שמחברי הספר לא היו במקום (זו בעיה ידועה במדריך הנ"ל). מילא תאור בספר של מקום שאינך מכיר אבל כבר קרה לי שביקרתי עם מדריך במקומות מסוימים, עמדנו לפני האתר והמדריך שיבח והילל את יפי המקום. לא האמנתי, בן אדם!! אני עומד לידך ורואה את המקום העלוב הזה, אתה באמת חושב שסוגסטיה תשפיע עלי?

למרות הסתייגויות אלו התמונה לא הרפתה ממני והחלטתי לקחת סיכון ולטייל שם בעתיד,  ready to be unimpressed  (מצטער לא מצאתי תרגום מספק).

שנתיים מאוחר יותר החלטנו לנסוע שוב לטיול של חודש לצפון מערב ארה"ב. בדקתי במפה וראיתי שהמקום שהתאוותי אליו נמצא למעשה מחוץ למסלולי הטיולים הידועים. ברור שלא התכוונתי לבלות חודש שלם במקום אחד. האם יש היגיון לנסוע מאות קילומטרים רק כדי להיות מספר שעות במקום לא מוכר? האם זה לא מנוף גדול מדי -האם בכלל כדאי לנסוע לצפון מערב ארה"ב רק בגלל תמונה שראיתי בחוברת תיירות? (בדיעבד אני יודע שכדאי מאוד לעשות טיול כזה גם בלי לבקר באתר המסוים הזה).

האמת היא שיש לי נטייה למוזרויות כאלו. בעבר כבר נסעתי בטיולים מאות קילומטרים על מנת לראות מקומות שלכאורה לא הצדיקו את התוספת. עדיין לא ביררתי לעצמי את פשר הנטייה הזו. אולי בתי שהיא פסיכותרפיסטית תספק הסבר ( בתקווה שלא תשתמש במילים מעליבות כמו : ילדותי, ושלא תערב בהסבר את אימא ואבא שלי).

בפעמים קודמות זה היה קשור בדרך כלל לגיבורי ספרים ולמקומות בהם חיו סופרים. קצת דומה למה שחיים באר מייחס לעצמו ומכנה "צליינות ספרותית", אבל הרבה פחות יומרני. אני זוכר כתבה של חיים באר על ביקורו בשוויץ בחיפוש אחר סנטוריום שמתאים לתיאור של תומס מאן בספר הר הקסמים. (חיים באר מן הסתם אהב את הספר; כך גם חיים ברעם בכתבה בעיתון העיר, למרות שזה לא כל כך נחשב- הרי חיים ברעם גם אהב את השחקנית הראשית בסרט קפה בגדד. האמת היא שהקוראים של היום יתקשו להתחבר לספר הן בשל תוכנו והן בשל התרגום העברי של מרדכי אבי שאול, תרגום אומנותי מודרני אבל נראה ככתוב בשפה ארכאית).

הנה מבחר תמונות הקשורות לסופרים ולספרים שהצריכו ממני סטיות ממסלולי הטיול:

 פסל ז'ול וורן בעיר הולדתו נאנט בצרפת:

פסל אבנגלין– גיבורתו של המשורר האמריקאי לוגפלו, סינט מרטינוויל, לואיזיאנה. (יש לפחות פסל אחד נוסף בנובה סקוטיה מקום הולדתו של המשורר).

ביתו של ארנסט המינגווי בקי ווסט, פלורידה.

קדיס, ספרד: מכאן יצא תומס גיבורו של הספר בת מונטסומה של הנרי הגרד, להפלגה לאמריקה (מקסיקו).

בטיול בדרום ספרד אמרתי לפתע לנחמה שאני רוצה לבקר בקדיס. ביקור במקום הצריך הארכה ניכרת של המסלול וגם וויתור על העיר הנחמדה רונדה . מחוץ לנמל קדיס התחולל הקרב ההיסטורי – קרב טרפלגר, שבו הביס האדמירל נלסון הבריטי את הארמדה הספרדית אך איבד בו את חייו. אבל העניין שלי לא היה כאמור בנלסון.

כשהגענו לעיר השקפתי מאחת הנקודות על הים ודימיתי את תומס מפליג לדרכו. נכון לא רואים בתמונה את תומס ולא את ספינתו ולמעשה לא רואים שום מראה מיוחד, אבל בשבילי זה היה מאוד מיוחד ומרגש.

נחזור לטיול לארה"ב. כפי שהתברר לי לא רק הביקור בהורס שו בנד הצריך תוספת מיילים אלא גם ביקור בשני מקומות נוספים שרציתי להיות בהם על סמך סרטונים שראיתי ביוטיוב: סלע סמית ונהר הנחש בקניון הגhהנום.  (שניים מן האתרים המכונים 7 פלאי אורגון). בנוסף על כך, רצינו לנסוע בקרוון (ליתר דיוק מוביל הום) קטן יחסית שהיה אפשר לשכור רק בקנדה ולכן הטיול בצפון ארה"ב היה צריך להתחיל בוונקובר ולהסתיים בקלגרי.

בסך הכול הרבה קילומטרים במקומות שישראלים כמעט ולא מגיעים אליהם ומתויירים בעיקר על ידי המקומיים (רוב לוחיות הזיהוי של המכוניות במקומות אלו היו של אורגון- בסלע סמית ושל אורגון ואיידהו -בנהר הנחש, או של מדינות שכנות).

 היה שווה. באופן מיוחד הביקור בהורס שו בנד. לא רק שלא התאכזבתי המקום עלה על ציפיותי. לא היה קל למצוא את הדרך, המקום נמצא במונטנה בקניון ביג הורן (אשר 100 קילומטרים צפונה ממנו בליטל ביג הורן מצוי אתר הנצחה, לקרב שבו הביסו האינדיאנים את גנרל קסטר (שמת בקרב). הגישה היבשתית למקום אפשרית רק מכיוון וואיומינג. תושבי העירות הקרובות שמעו אומנם על האתר אך לא ידעו להדריך אותנו להגיע אליו וה-GPS לא עבד. מצאנו את הדרך בשעות אחר הצהרים המאוחרות והחלטנו לחנות בחניון לילה קרוב. למרות שחששנו שלא נמצא מקום פנוי האתר היה ריק למדי. והנה הפתעה שלא היינו מוכנים אליה. החניון היה ממוקם על שפת אגם תכול ומסביבו גבעות אדומות. אור השקיעה האיר את הגבעות והאגם בצבעים נפלאים. זה היה אחד הרגעים הגדולים בטיול. ממש הרגשתי התרוממות רוח. למחרת היום קמנו בשעה מוקדמת והמשכנו להורס שו בנד (תצפית השטן במקום מפגש ערוץ הביג הורן וערוץ השטן). לא הייתה נפש חיה במקום הנפלא הזה. היינו שם כשעתיים, עוקבים אחר תנועת השמש שהאירה חלקים שונים של הנהר שמתחתינו. אכן יהלום חבוי כמו שהבטיחה החוברת שראינו על המעבורת. האמריקאים עצמם ממעטים לבקר שם. פגשנו רק צלמת אחת ששהתה במקום מספר דקות ואדם נוסף שהיגיע בטנדר ועזב כמעט מייד.  המשכנו מעט לאורך הדרך ולקינוח פגשנו בעדר סוסי בר. ידענו שאלו נמצאים בסביבה אך לא הייתי בטוח שהעדר שראינו הוא כזה. רק אחרי שחזרנו מן הטיול בדקתי באינטרנט והשתכנעתי שמדובר בסוסי בר, בשל הצבעים האופיינים  להם בעיקר הצבע הלבן- אפור.

מסלול הטיול

מסלול הטיול יצא  מוונקובר-קנדה, מעבר לארה"ב, הפארק הלאומי north cascades   במדינת וושינגטון, הר ביקר והר שוקסן, אגם דיאבלו, הר פעמון החירות, אגם צילאן, חציית נהר הקולומביה (פיתחת הנהר כלולה גם היא ב-7 פלאי אורגון), הפארק המדינתי סלע סמית, הגן הלאומי גון דאי- קטע הגבעות הצבועות, קניון הגהנום,  מעבר למדינת איידהו, כביש פנדה רוסה ודרך שיני המסור, העיירה סטנלי, ואגמי סטנלי ופיש, תצפית גלינה, הגן הלאומי מכתשי הירח, מעבר למדינת וואיומינג לפארקים הלאומיים גרנד טיטון וילוסטון, יציאה מילוסטון למונטנה בדרך שן הדוב (הגבוהה ביותר בארה"ב), חזרה לוויומינג לכיוון העיירה לוואל ומשם לקניון ביג הורן ולתצפית קניון השטן, פארק מקורות נהר המיסורי, הפארק הלאומי גליישר, מעבר לקנדה לשמורת אגמי ווטרטון (הצמודה לפארק גליישר ומנוהלת במשותף איתו ע"י קנדה וארה"ב), פארק באנף (אגם לואיז ), פארק יוהו (אגם אמרלד) ,אגם פיטו, ולסיום העיר קלגרי.

תמונות בטיול

בטיול צילמתי כמה אלפי תמונות בחרתי להביא כאן כ-50 מהן המתרכזות בעיקר באתרים המרוחקים הסוטים מן המסלול העיקרי כפי שתיארתי למעלה וכן בפארק ילוסטון הנחשב לאחד משלושת הפארקים היפים בארה"ב, ובשביל לקרחון גרינל בפארק הקרחונים (גליישר) הנחשב לאחד השבילים היפים ביותר בצפון אמריקה..

פארק נורת קסקייד במדינת וושינגטון: חניון הלילה סילבר פיר

פארק נורת קסקיידס: Heather Medows

פארק נורת קסקיידס: Picture lake 

אחד האגמים המצולמים ביותר בארה"ב. לצערי, בשל הערפל לא נראו כמעט  הר שוקסן ברקע והשתקפותו באגם.

פארק נורת קסקיידס: הר ביקר מצולם מדרך אגם ביקר

פארק נורת קסקיידס: אגם דיאבלו

פארק נורת קסקיידס:

האגם הכחול (לאגם מוביל שביל המטפס לאורך 6 ק"מ וממנו נשקפים מראות יפים של האזור).

פארק נורת קסקיידס: אגם צלאן והיציאה מן הפארק

חווה חקלאית בדרום מדינת וושינגטון בדרך למדינת אורגון.

מדינת אורגון, פארק סלע סמית.

בפארק מספר שבילים מהם שבילים המחייבים טיפוס מיגע. הסתפקנו בחלק  משביל מישורי המקיף את הצוקים. יש לדעת כי במקום חיים מספר יגוארים. עלוני ההסברה מדריכים כיצד יש להתנהג אם פוגשים אחד מהם (להתפלל). כדאי להגיע למקום בשעת השקיעה.

הגן הלאומי גון דאי

הגן כולל שלושה חלקים נפרדים המרוחקים זה מזה. הסתפקנו בחלק הכולל את  הגבעות הצבועות. (כלולות גם הן בשבעת פלאי אורגון).

נהר הנחש בקניון הגהינום

חוצץ בין מדינות אורגון למדינת איידהו. מספר סכרים על הנהר מאטות את זרימתו. החלק הפראי של הנהר הוא הצפוני. הנהר עובר בכמה ממדינות ארה"ב, ובין היתר מגיע לפארק גרנד טיטון.

איידהו, השתקפות הר מקגואן באגם סטנלי.

הגן הלאומי מכתשי הירח

מדינת וואיומינג, הפארק הלאומי גרנד טיטון, אגם סטרינג.

גרנד טיטון, דרך המורמונים

(שהיו מן המתישבים הראשונים באזור). תמונת האסם היא אחת מסמני ההיכר של הפארק.

גרנד טיטון, Oxbow bend, עוד אחת מפנינות הפארק.

גרנד טיטון נחשב לאח הפחות אטרקטיבי של פארק ילוסטון. אולם בעיני אינו נופל ממנו למרות שאינו כה מגוון.

פארק ילוסטון

הפארק המפורסם משתרע על קרקע שמתחתיה מתקיימת פעילות וולקנית עצומה. הרי הגעש שבה עלולים להתפוצץ בעתיד ולהמיט שואה על כל צפון אמריקה ואולי אף מעבר לכך. הפעילות הוולקנית יוצרת נביעות של מים חמים ומסביבם חיידקים שונים בהתאם לטמפרטורת המים. אלו יוצרים פריזמות צבעוניות יפהפיות. זאת בנוסף לעשרות גייזרים. הפארק כולל גם אגמים, נהרות, יערות ובעלי חיים שונים. בפעם הראשונה ביקרנו בפארק בשנת 1976. הרושם שהותיר בי המקום היה של המקום היפה ביותר שראיתי. הפארק נשאר יפה מאוד אבל מאז הביקור הראשון ראיתי כמה וכמה מקומות שמבחינה אובייקטיבית הם יפים יותר או, לפחות לא פחות יפים : בדרום אמריקה, איסלנד, ניו זילנד, קנדה וגם ארה"ב עצמה, אבל לפארק שמורה בזיכרוני זכות ראשונים.

מדינת מונטנה, הורס שו בנד

אזור חניון הלילה, תצפית ערוץ השטן (במפגש עם קניון ביג הורן), ועדר סוסי בר.

מדינת מונטנה הפארק הלאומי גליישר

פארק גליישר, שביל האגם הנסתר, הר הדוב.

פארק גליישר, עיזי בר (עם קולר) ברקע האגם הנסתר.

פארק גליישר, שביל קרחון גרינל. שביל קרחון גרינל הנחשב לאחד השבילים היפים בצפון אמריקה מוביל אל קרחון ומתחתיו אגם קרחוני שגושי קרח צפים בו ושלג מכסה את גדותיו. אורך השביל לאלו שעושים חלק מן הדרך בסירה הוא 11 ק"מ הלוך וחזור. מחצית הדרך בעלייה תלולה למדי (תוספת גובה של כ-550 מטר) ומחציתו בירידה. בעונת הקיץ מכסה מגוון פרחי בר את צדי השביל, בעלי חיים ובעיקר דובים מצויים באזור ועלולים גם להפתיע בעיקולי הדרך. המראות מן השביל יפים מאוד: אגמים, הרים והקרחון. ממדי הקרחון הולכים ומצטמצמים בשנים האחרונות ולמעשה מה שנותר כבר לא יכול להיחשב פורמלית כקרחון. בעוד מספר מועט של שנים יעלם הקרחון לגמרי ואחריו ייעלמו גם האגמים שניזונים ממימיו. כיוון שהערכנו שההליכה בשביל קשה מדי לנחמה, החלטנו שהיא תישאר למטה ותטייל לאורך האגמים התחתונים. בגלל החשש מדובים הזמנו לה מראש טיול קבוצתי עם מדריך שהיה אמור ללוות את הקבוצה כל הדרך הלוך וחזור. בפועל, בדרך חזרה, המדריך הבריז, אבל נחמה מצאה ידידה שהלכה איתה כל הדרך חזרה. גם אני הצטרפתי לקבוצה מודרכת שעלתה בשביל. בדרך חזרה הקבוצה הייתה אמורה להתפזר ולשוב כבודדים. למעשה השביל היה צפוף למדי ולא ממש הייתי לבד ברוב הזמן. הייתי אמור לחזור למטה עד שעה מסוימת שבה הייתה צריכה לאסוף אותי סירה ולקחת אותי עד למקום ששם חיכתה לי נחמה. סד הזמנים היה די מלחיץ ואילץ אותי לעשות את הדרך חזרה בהליכה מהירה ובחלקה בריצה על סלעים, אבנים ומשטחים קשים. בשלב מסוים היה נראה לי שאני מאחר. יכולתי לראות את הסירה מתקרבת תחתי באגם כשלא נותר לי הרבה זמן. רצתי את שארית הדרך והסירה כנראה המתינה מעבר לשעה היעודה כך שהספקתי להגיע לפני שהפליגה חזרה. שילמתי מחיר יקר עבור הרפתקה זו- כאבים בכפות הרגלים שנמשכו כשנה וחצי עד להחלמה מלאה בעזרת מדרסים.

פארק גליישר מבט משביל קרחון גרינל אל האגמים: גרינל התחתון, גוזפין וסוויפט קארנט.

פארק גליישר האגם הקרחוני גרינל (העליון)

קנדה, פארק באנף, אגם מורין.

אחד המקומות היפים בהרי הרוקיס הקנדים (היפה שבינהם בעיני רבים).

פארק יוהו, אגם אמרלד

פסל בחוצות העיר קלגרי