מסלול טיול שכולל את המעיינות היפים עין לבן ועין חניה, נסיעה בפארק נחל רפאים וביקור בעין עוזי. מזומנים לטייל איתי באחד המעיינות היפים והצלולים באזור ירושלים! עעין
יאללה… יוצאים לדרך. עין חניה
השבוע התקיימו (שוב) בחירות לכנסת. מה שאמור להיות חגיגה דמוקרטית הפך לאחרונה מקור לדכדוך. אז כדי לשפר את מצב הרוח, קפצנו השבוע לגן הלאומי החדש שנפתח ביום הבחירות- גן לאומי עין חניה. על יופיו של המקום עצמו והאזור הסובב אותו, אין ויכוח. אבל על הקמת הגן הלאומי בשטח הזה, דווקא יש. כך שלמרות הרצון לצאת אל הטבע בשלווה, גם כאן ליוו אותנו הדי הסיכסוך הישראלי פלשתינאי ובעקבותיו- הפנים ישראלי. כמו תמיד, השתדלנו להנות מיופיו של הטבע ולהשאיר את הפוליטיקה מחוץ לשביל.
פארק נחל רפאים
נחל רפאים הוא נחל אכזב שמנקז את אזור מערב ירושלים. אורכו כעשרים ק"מ וסמוך לתוואי שלו עוברת מסילת הרכבת הישנה שנסללה בימי התורכים. סמוך למקום בו הנחל נשפך לנחל שורק, נמצאת תחנת הרכבת הישנה בר גיורא, שעליה כתבתי בפוסט "טיולים קלים באזור ירושלים").
באזור פארק עמק רפאים יש מספר מעיינות שכבה יפים כמו עין לבן ועין חניה, ישובים יהודים וערבים וחקלאות בטרסות עתיקות שהוכרו ע"י אונסק"ו כאתר מורשת עולמית ועוד.
עין לבן
עין לבן הוא אחד מהמעיינות המוכרים והפופולרים באזור ירושלים. במקום שתי ברכות- אחת רדודה ואחת עמוקה יותר, עם מים שניתן לרחוץ בהם. ליד המעיין יש שטחים גדולים שמתאימים לפיקניק.
צילם: איציק טל
מסביב למעיין יש טרסות עתיקות שעובדו עד שנת 1948 ע"י תושבי הכפר וולאג'ה, שבמהלך המלחמה עברו לצד השני של העמק. סביב למעיין ניטעו עצי שקד ותאנה והנוף הנשקף ממנו נפלא, במיוחד בחודשי האביב.
קרבת המעיין למרכז ירושלים, העובדה שהכניסה אליו ללא תשלום והמים הצלולים שלו, הופכים את האתר ליעד מאד עמוס בעיקר בסופ"ש חמים.
ההגעה לעין לבן פשוטה וקלה. נכנסים לחניון גן החיות התנכי ועוברים אותו מצד ימין. מעט אחריו נמצא האקווריום ואחרי פחות מקילומטר ניתן לראות את החניה של עין לבן.
מיקום המעיין הופך אותו למקום נוח לפיקניק אחרי ביקור בגן החיות, אמנם בגן החיות עצמו שפע של מקומות נהדרים לפיקניק, אבל בריכות המים בעין לבן מרעננות מאד.
על אזור רכס לבן, מאיימת תוכנית בניה חדשה של אלפי יחידות דיור. החשש הוא שבנייה ברכס תגרום לייבוש המעיינות הרבים באזור (על טיול בדרך המעיינות- אפשר לקרוא בפוסט על שביל המעיינות)- עין עוזי, עין שריג, עין לבן וכו'. במסגרת הדיונים על ההתנגדות לתוכנית אף עלתה אפשרות למלא את המעיינות באמצעות צינור שיחובר למערכת המים העירונית😊
למי שמתעניין/ מתעניינת בנושא, מצרפת כתבה על תוכניות הבניה ברכס לבן.
מעין לבן, ניתן לרדת לאפיק הנחל, לגן הלאומי עין חניה, באמצעות שביל ברור ומשולט שמסומן באדום. הדרך אורכת כרבע שעה (החזרה מעט יותר, מטבע הדברים). לחילופין ניתן לעלות לרכב ולחזור על עקבותינו, לעבור משמאל את גן החיות, משם לנסוע לגן הטכנולוגי של מלחה ולעלות על כביש 385. הנסיעה אמורה לקחת כעשר דקות. לאורך הכביש יש מסלול רכיבה על אופניים, שולחנות פיקניק והרבה פינות נופש פעיל וגני שעשועים לילדים. הנוף שנשקף מהחלונות מקסים ממש!
עין יעל
מתחם בילוי לכל המשפחה שכולל אתר עתיקות (וילה רומית ובה פסיפסים מרשימים), מעיין עם נקבה שאפשר להכנס אליה וסדנאות איכותיות לילדים שכוללות שזירת סלים, קדרות ופרסקו. המקום בנוי על טרסות ופחות מתאים למי שיש לו בעיית נגישות. הפעילויות באוויר הפתוח ומאד מהנות לילדים. בחופשות מתקיימות גם הופעות, הצגות ופעילויות. עוד פרטים כאן: אתר עין יעל.
סמוך לעין יעל נמצא מרכז יעלים לנוער במצוקה, שם התנדבה אורי אנסבכר ז"ל. אורי אהבה מאד לטייל וביום יפה לפני שנתיים הלכה בשביל צדדי ביער הסמוך לעין יעל שם נרצחה בפיגוע אכזרי. במקום הרצחה נמצאת אנדרטה קטנה עם תמונתה קורעת הלב והלב נחמץ לחשוב על הנערה שאהבה כל כך לטייל בטבע הזה וחייה נגדעו.
עין חניה
עין חניה הוא מעין שכבה גדול שנובע מתוך מערה וממלא שתי ברכות מים. המקום נמצא מעל נחל רפאים ומתחת לכפר הפלסטינאי וולאג'ה. הוא קדוש לכנסיה הארמנית ולכנסיה האתיופית ונמצאו בו שרידים עתיקים ומזרקה מהתקופה הרומית.
הגן הלאומי קטן מאד ועיקר העניין בו הוא טבילה בבריכות: אחת רדודה ומתאימה לילדים צעירים והשנייה עמוקה יותר, בגודל 8×10 מטר. כיום עומקה 1.2 מטר (לפני עבודות הפיתוח הייתה בעומק של 2 מטר).
עין חניה פינת וולאג'ה
הקמת הגן הלאומי לוותה במחלוקת קשה, שכן המעיין שימש בפועל את תושבי הכפר הערבי וולאג'ה שכיום מנועים מלהכנס אליו. הבלוג הזה הוא בלוג טיולים ומטבע הדברים לא עוסק בפוליטיקה אבל אני מצרפת שתי כתבות שמתארות את עומק המחלוקת:
"תושבי הכפר עיבדו את אדמותיהם טוב מדי- עכשיו הם יהפכו לגן לאומי"– מתוך אתר "עיר עמים".
"עולם הפוך- הסיפור המאיתי של עין חניה"– מאת קרני אלדד ב"מקור ראשון".
אנחנו ביקרנו בעין חניה סמוך לפתיחת הגן הלאומי ביום קר של חודש מרץ. המקום די קטן ועיקר העניין בו הוא כניסה לבריכות המים, שיהפכו כנראה ללהיט בקיץ הקרוב. למרות הקור, הבנים קפצו מתוך הבגדים אל מי הברכה הקרים.
הפריחה בעין חניה וסביב לו מרהיבה, במיוחד פריחת כליל החורש בצבע ורוד עז.
למי שלא מתכוון לקפוץ למים מומלץ מאד להמשיך לטייל באזור שבחודשי האביב פורח ויפיפה.
מסלול מעין לבן לעין קובי
נחל רפאים הוא מקום מקסים לטיול רגלי, בחורף מתמלא תוואי הנחל בגבים ושלוליות שבמים שלהן משתקפים ההרים. באביב יש פריחה צבעונית שמכסה את המדרונות. לאורך כל הנחל נטועים עצי שקד זית ותאנה.
את המסלול ניתן לעשות ברגל לאורך שביל ישראל. השביל ברובו עובר מעט גבוה יותר מתוואי הנחל וההליכה בו אורכת כשעתיים ורבע (10 ק"מ). הבעיה עם האופציה הזאת היא שמדבר במסלול קווי ולא מעגלי. הקפצת רכבים לסיום המסלול לא ממש ריאלית (לוקח כשעה).
אנחנו ראינו אנשים שעושים את המסלול על גבי סוסים מחוות עומרי הסמוכה. החווה סגורה בסופ"ש ואנחנו גם לא ממש מתים על הקונספט של רכיבה ממגוון סיבות.
אפשרות נוספת לבעלי רכב 4X4, היא נסיעה פשוטה למדי עם עצירה להליכות. את המסלול התחלנו בעין לבן, ממנו המשכנו לאורך שביל אפר מסומן בסימון שחור. מי שרוצה לסטות מעט מהדרך יכול באמצע לעלות עליה קצרה לעין איתמר, אנחנו ויתרנו והמשכנו בדרך, שהייתה בוצית למדי, אחרי גשמי ברכה שירדו במהלך השבוע.
המטרה שלנו הייתה לרדת מההר לערוץ נחל רפאים ולחצות אותו. אנחנו מצאנו דרך משובשת שיורדת לכיוון דרום-מערב והובילה אותנו עד לנקודה בה עובר גשר הרכבת.
הגשר חדש יחסית והוסבר לנו שנבנה מחדש לפני כעשור בעת שטרקטור הרס את הגשר הקודם- שנבנה בתקופת המנדט הבריטי. ממש סמוך לגשר נמצאת נביעה של מעיין קטנטן (יש די הרבה כאלה באזור) שמכונה במפה "עין רפאל". סמוך למעיין פגשנו משפחה פלסטינית עם ארבע בנות שיצאו מגדרן למראה לואי הכלבלב הלבן שבא איתנו. אחרי שהתכבדנו בקפה שחור אסלי שהוכן על פינג'אן במקום המשכנו בדרכינו.
ההליכה לצד נחל רפאים נוחה מאד ומישורית, לצד הנחל עצי פרי וגם פריחה משגעת של סוף החורף.
בהליכה לאורך השביל אנחנו מגלים גם באר מים עם דלי, לשמחת הילדים העירונים שראו בבור הזה אטרקציה של ממש.
מומלץ להמשיך בהליכה נעימה וקלה עד לחניון אקליפטוסים גדול שנמצא סמוך לחיבור בין נחל רפאים לנחל קובי.
מכאן יש לפנות ימינה מתחת לגשר (יש שילוט ברור אבל סימוני הדרך מבלבלים מאד כשבכל נקודה יש מגוון צבעים וקצת קשה לעקוב). העלייה די תלולה ומיועדת למטיילים בכושר טוב. למי שעושה את המסלול באופניים- שיהיה בהצלחה!
אנחנו בחרנו בשלב הזה לעלות בחזרה לרכב ולנסוע בו עד לתחנה הבאה שלנו.
עין קובי
האתר עין קובי נמצא בתוך פארק בגין וניתן לראות בו בריכה עמוקה, נקבה ושרידי יישוב. הכפר העתיק מזוהה עם הכפר "כאבון" שמוזכר בספר יהושוע ועם היישוב "כאבו" שנזכר בספר סנהדרין. במקום שרידי התיישבות מהתקופה הרומית והביזנטית, מסגד מהתקופה העות'מנית וכן שרידי כנסיה שכוסו. עד 1948 היה במקום כפר ערבי בשם "אל קאבו" שנהרס.
צילם: איציק טל
הקרן הקיימת שיקמה את הבוסתנים והטרסות של הכפר והחניון מקסים בכל עונות השנה. במקום מעיין שכבה שנובע לתוך חדר תת קרקעי עם בריכת קשתות, נקבה באורך 17 מטר ובריכה שבעבר היה ניתן להתרחץ בה ובביקור האחרון שלי הייתה משום מה ריקה לגמרי, אין לי מושג מדוע.
במקום יש הרבה שולחנות פיקניק וגם חניון לילה שהכשירה הקק"ל ובו ברז מים ומקום לאוהלים. שירותים אין בחניון הלילה. כנראה שהצפייה היא שנתאפק 😊
אנחנו עשינו מסלול קווי שיורד בשביל ישראל ועולה באותה דרך, רק כדי לחלץ עצמות ולחוות את המקום המקסים והירוק הזה דרך הרגליים.
הגעה ישירה לעין קובי: נוסעים בכביש 375 מצומת האלה למבוא בית"ר, פונים לכיוון פארק בגין ומשם בדרך שמסומנת בירוק עד עין קובי.
בִּיס עַל הַדֶּרֶךְ
סיימתם לטייל ואתם רעבים? לא רחוק מעין קובי, על כביש 3866 נמצאת מסעדת פיצ'ונקה עם נוף מדהים. מתאימה לזוגות. אופציה עממית יותר סמוכה לשם היא בית הקפה בר בהר שפתוח גם בסופ"ש.
אם יש לכם תגובות/ מחשבות/ תיקונים או שאלות וגם אם בא לכם לפרגן, מוזמנים להגיב בפינת התגובות כאן למטה.
אחת לכמה חודשים אני שולחת עדכונים והמלצות. מזמינה אתכם להשאיר פרטים כאן
ועד אז….
להתראות על הדרך!
עוד פוסטים שאולי יעניינו אתכם…
