רהט האחרת- שווקים, מסעדות ואנשים מיוחדים.

"רהט? מה איבדת שם?- כך הגיבו רוב האנשים שסיפרתי להם שאני נוסעת לעיר, שעבור רבים מתקשרת אסוציאטיבית לעוני ועזובה. אבל שנת הקורונה הזאת לימדה אותי משהו על התבוננות במה שיש ממש מתחת לאף, כך שכשחברתי שרית, הציעה לי להצטרף לסיור ברהט הסכמתי בשמחה.

כך יצא, שבשבת האחרונה, כשכל עם ישראל נסע ל"דרום אדום", אני הצטרפתי למירב ושרית ( שאיתן תמיד כיף ולא ממש משנה איפה) ויחד המשכנו עוד קצת דרומה, לעיר רהט.

אם חשקה נפשכן ללמוד להכין תכשיטים בדואים או להכין מרק חוביזה, אז במהלך חודש פבואר תוכלו לעשות זאת בקפסולות קטנות ובאוויר הפתוח במסגרת פרוייקט:  "תפדלו- חוויה בדווית ברהט".

אנחנו פחות חזקות בחרוזים ובחוביזות אבל ממש אוהבות נישנושים כך שבחרנו להצטרף  לסיור טעימות של חברת "המפית". מדובר בסיור שנעשה עצמאית, בעזרת אפליקציה ייעודית שעוזרת לנווט בין תחנות שונות בעיר. לסיור בעזרת אפליקציה יש לא מעט יתרונות. לנו היה כיף גדול לעשות "בוקר בנות", עם הרבה צחוקים וגמישות. במקומות שהתאים לנו התעכבנו יותר ובמקום שפחות התאים- יכולנו להתקדם במהירות.

 

אז הנה כמה דברים שלמדנו על רהט:

  1. היא העיר הערבית השנייה בגודלה בארץ  (אחרי נצרת).
  2. כל תושביה מוסלמים ורובם מתחת לגיל 18.
  3. פירוש המילה רהט בערבית: "קבוצת אנשים שחיים יחד". 
  4. היא הוקמה בשנת 1972 ונבנו בה 32 שכונות- שכונה לכל חמולה, כל חמולה מתפללת במסגד משלה.
  5. אחד הדברים הבולטים כשנכנסים לבקר בעיר הוא ריבוי המשאיות, לאורך רוב הכבישים חונות משאיות גדולות. הוסבר לנו שהדבר נובע מכך שרבים מהגברים עובדים כנהגי משאיות ומחנים את המשאית ליד הבית.
  6. רהט היא אחת הערים העניות בארץ והדבר ניכר היטב בהזנחה של המרחב הציבורי וערימות של זבל בשטחים הפתוחים.
  7. התושבים הבדווים חוו משבר קשה במעבר מחברה מסורתית ושמרנית מאד שמבוססת על גידול צאן, חקלאות מקומית ונדודים לחברה עירונית בעולם מודרני.
  8. האוכל הבדואי מבוסס על מזון טרי (שהרי בעבר לא היו אמצעי קירור) וחומרי גלם מקומיים.
  9. למרות גודלה של העיר, עד לפני כ-12 שנה לא הייתה בה תחבורה ציבורית כלל. קווי אוטובוס החלו להגיע לעיר רק בעקבות מאבק ציבורי שנמשך מספר שנים.
  10. החברה הבדואית היא חברה פטריאכלית מאד ותהליכי השינוי במעמדן של נשים קורה בצעדים קטנים ואיטיים.

 

סיור טעימות ברהט

בדומה לג'סר א זרקא, בה ביקרתי השנה בפעם הראשונה בחיי (מוזמנים לקרוא על כך  בפוסט "בין הירוק לכחול") גם רהט מוכרת לרוב האנשים בהקשרים הפחות חיוביים שלה ואכן, עם הכניסה לעיר, אפשר לראות בכל מקום את ההזנחה והעוני שהוא מנת חלקם של התושבים.

קשה לאמר שציפינו למשהו אחר, אבל בכל זאת מדכדך לראות מקום בישראל שנראה כמו במדינות העולם השלישי. כדי לעודד את רוחנו, אנחנו חונות סמוך לתחנה הראשונה בביקור שלנו: קבב אל חג'וג. למרות שהשעה די מוקדמת, יש תור לא קטן של ממתינים מחוץ למקום. רובם מקומיים וחלקם "תיירים" ממש כמונו.

המסעדה התפרסמה ביוני האחרון עם היציאה מהסגר הראשון, כשהבעלים יצר שיפוד ענק של 4 וחצי מטרים, לכבוד "החזרה לשגרה". (לכתבה בערוץ כאן)

למרות העומס, בעל הבית, אדם אל חג'וג מוצא זמן להעניק לנו קבלת פנים חמה. הוא בן 35 ואת הקבב הוא מכין לפי מתכון מיוחד שלמד מאביו. חוץ מקבב מעולה ממש, יש לו עוד בשרים כולל צלעות כבש.

הכתובת: רחוב עומר אלמוכתאר (ברהט אין כלל שלטים עם שמות הרחבות ולבתים אין מספרים).

דף הפייסבוק של קבב אל חג'וג

לא רחוק מהקבב של חגו'ג, בהמשך הרחוב, מאפיית פיתות קטנטנה שבה אפשר לראות את הפיתות נאפות על סאג'.

אחרי הסיפתח המוצלח, אנחנו נוסעות לפי הוראות האפליקציה לתחנה השנייה שלנו "תבליני טיבה" שנמצא ממש ליד השוק. חוץ מתבלינים סטנדרטיים יש גם דברים ייחודיים כמו תערובות לאורז או דבש ענבים מרוכז. עוד מוצר מיוחד הוא גבינת עפיג באריזת ואקום. בגלל החום הכבד ששורר באזור בקיץ ואורח החיים של הבדווים בעבר, נהגו המקומיים לייבש לבנה בעזרת מלח כדי לשמר אותה. את העפיג אפשר לשמור ולהשתמש בה כדי לשים על סלט, מאפים ועוד.

הבעלים של המקום, שאראף, נשוי ואב לשישה, מסביר ש"טיבה" בערבית פרושו "המיטב" ושקרא למקום כך כי רצה לפתוח מקום עם הסחורה הכי טובה והכי טרייה.

 

שוק שבת ברהט

השוק של רהט די קטן וכמו שאר העיר, דומה שהזמן קפא בו מלכת. בשוק פגשנו קבוצות מטיילים מלוות ע"י המדריכה אלהאם אלכמלאת, אישה מעוררת השראה שעובדת כמדריכה ומרצה בנושא מעמדן של הנשים הבדוויות כהות העור. מי שמגיעה לרהט ומעוניינת בסיור עם גוון אישי יותר, בטח תהנה מאד מההדרכה שלה (052-483-8983).

למרות שמדובר בשוק קטן ושקט, בכל זאת מצאנו עניין בכמה דברים מיוחדים. אם למשל תהיתם מאיפה הגיע הביטוי "ראש כרוב"- כדאי לכם להציץ בתמונה הבאה:

בשוק של רהט פגשנו את הכרובים הגדולים ביותר שראינו בימי חיינו. המוכר מסביר שמדובר ב"כרוב בלאדי" שמשמש בעיקר להכנת ממולאים. אחרי שגמרנו להתפעל מהכרוב הענק, מצאנו גם חנות של שמלות בדואיות רקומות בעבודת יד מרהיבה בצבעים עזים. המחירים לא זולים אבל התוצאה מדהימה. אני חושבת לרגע על האישה שרקמה את השמלה הזאת: כמה סבלנות, כוח והתמדה יש באצבעותיה. היא, וכל הנשים שפגשנו בהמשך היום, הן גיבורות אמיתיות ומעוררות השראה.

לפי המלצתה החמה של אלהם, תושבת המקום, קפצנו להציץ בקבב הראשון בשוק שנפתח ע"י אישה. הקבב שלה מפורסם מאד בטעמו וגביע הזהב בו הוא זכה בתחרות, אף מוצג לראווה על מדף במקום בולט במסעדה.

כשהשוק של רהט הוקם, לפני 25 שנה, לא הייתה לנשים דריסת רגל בו. רק גברים נכנסו למקום בעוד שהנשים נשארו בתוך ביתן מפאת כבוד המשפחה. גם כיום, במשפחות רבות, מקובל שנשים יוצאות לרחוב, לקופת חולים או ללשכת הרווחה אך ורק בליווי בן משפחה. בעיניים מערביות, קשה לחשוב שאישה בת חמישים, סבתא לילדים, צריכה לחכות שנכדה בן ה 17 יתפנה מעיסוקיו ללוות אותה למכולת או לדואר אבל זה המצב בחלק מיישובי הפזורה הבדואית. 

רק בשנים האחרונות נפתח ברהט בית קפה מודרני, קפה בלקון, שמאפשר לנשים לשבת בו לבדן, ללא ליווי של גבר ולהזמין קפה. (קפה בלקון נמצא ברחוב אל זהראי, טלפון 050-2022058).בבית הקפה אפשר להזמין ארוחות קלות במחירים זולים, להנות ממנה טובה במחיר נוח וגם לתמוך באופן הזה בקידום נשים בעיר.

פחות מדקה הליכה מקפה בלקון, נמצאת התחנה הבאה שלנו והאפליקציה שלנו מנווטת אותנו למקום בבטחה. 

מסעדת "אבו אנוואר" הוקמה לפני 25 שנה ע"י אבו אנוואר ומנוהלת כיום ע"י הבן שלו, הלא הוא אנוואר עצמו. המומחיות של אנוואר היא הכנת עופות ממולאים. יש שלושה סוגי מילוי: עלי גפן, כבד עם בצל ופריקה. למסעדה מגיעים הרבה מקומיים (גברים בלבד כמובן), מה שמעיד על איכות האוכל במקום. העופות של אנוואר פשוט מעולים והטעמים מיוחדים. אנוואר עצמו, למרות העומס, אירח אותנו ברוחב לב וגם הסביר לנו מעט על רהט. מלבד עוף, יש גם חמוצים תוצרת בית בקופסאות או בתערובת.

דף הפייסבוק- עוף בגריל אבו אנוואר

סמוך למסעדה של אנוואר נמצאת מסעדת העופות AFC, מזללת מזון מהיר של עופות מטוגנים. מעין חיקוי מקומי של KFC כדאי מאד לא להתבלבל, אלא אם כן אתם עם ילדים בררנים שאוהבים פאסט פוד…

האלה אבו סיאם רק בת 34 אבל כבר אמא לשבעה ילדים, הבכור בן 17. בחצר הבית שלה יש אוהל אירוח גדול ובו היא מארחת (בהזמנה מראש), קבוצות ומעבירה סדנאות להכנת אוכל בדואי. 

האלה סיפרה לנו שכבר כילדה למדה מאמה את אומנות הבישול ואחרי נישואיה בגיל 16, פיתחה את המיומנות הזאת ובהמשך פתחה קייטרינג. על קירות אוהל האירוח מתנוססות בגאווה הרבה תעודות ומדליות בהן האלה זכתה בתחרויות בישול שונות. כבוד מיוחד קיבלה המקלובה שלה כשזכתה (מתוך 200 מנות) במקום הראשון בתחרות בינלאומית בתורכיה. האלה ממש גאה במקלובה שלה ותשמח לספר לכם את סיפור הזכייה בחדוות ניצחון.

האלה מארחת באוהל שלה סדנאות הכנת אוכל מקומי (מקלובה,… אלא מה) ומתוקים ואפשר לתאם איתה ערבי נשים, סנדאות וארוחות. פרטים בדף הפייסבוק- הבית של האלה

התחנה האחרונה שלנו ברהט היא ללא ספק המיוחדת ביותר בביקור. לבית של נג'אח, מלכת המתוקים של רהט, אנחנו נוסעות ברכב. הבית נמצא באזור רהט החדשה שבה- הפלא ופלא, יש שמות לרחובות ואפילו מספרים. אנחנו מחנות את האוטו ונכנסות בהיסוס, בחצר האחורית מקבלת את פנינו בחום נג'אח אבו טייף, אמא לשבעה וסבתא ל 15. הבנים גרים בקומות שנבנו מעל ביתה, הבנות גרות בבית הורי הבעל.

נג'אח מוזגת לנו תה מתוק עם מרמיה והשיחה איתה קולחת. היא מספרת על החוויות, השמחות וגם ההתמודדויות שיש לה כאישה בדואית. הדברים שלה יוצאים מהלב ונכנסים אל הלב ואנחנו נשארות בחצר שלה, שותות בנחת תה ואוכלות מכתום וסומסומיה. נג'אח מסבירה שאת המכתום היא מכינה מתמרים מגולגלים בשמן זית, קצח ותבלינים. זהו מאכל שנהוג להכין לנשים אחרי לידה כדי להשיב להן את כוחן. 

היא גדלה בכפר לא מוכר, אביה היה רועה צאן ואת האוהל האירו בלילה עששיות. לפני מספר שנים הציעו לה מכרים מה"רשות לפיתוח הנגב" להדריך סדנאות ולמכור עוגות ועוגיות מהמטבח הבדואי. אז היא פתחה את "תמר והל" והתחילה לעבוד מהבית.

החיים ברהט, במיוחד עבור נשים, הם מאתגרים ולפעמים גם קשוחים. אבל ביושבינו בחצר היפה, ירדו בזה אחר זה הנכדים והנכדות ואני חשבתי לעצמי כמה כיף לנג'אח שהיא חיה בבית גדול, מוקפת במשפחתה המורחבת ושכנות אותן היא מכירה מילדות. נג'אח מגלה לנו שפירוש שמה בערבית הוא "הצלחה".

בדרך חזרה לירושלים אנחנו מדברות עליה, על המאבק העיקש והשקט שלה למען עתיד טוב יותר לבנותיה, על הדרך הצנועה והנחושה שלה לעבוד, להתפרנס ולהתפתח. הנשים שפגשנו היום בביקור מעוררות הערכה והתפעלות ושווה לצאת מהבית ולרדת עד לרהט עבורן.

מוזמנים לכתוב לי כאן למטה הערות הארות או מחשבות. 

אם נהנתם ובא לכם להתעדכן, מזמינה אתכם להרשם לרשימת התפוצה- כאן, ואעדכן אתכם אחת לכמה חודשים על פוסטים חדשים שמתפרסמים, טיפים והמלצות על טיולים.

להתראות על הדרך!

close

Share this post

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב pinterest
שיתוף ב print
שיתוף ב email

נישאר ידידים?