טיול עצמאי למצרים- רכבת לילה לקהיר

שוק חאן אל חלילי

אנחנו מתחילים את הסיבוב בשוק במנוחה בבית קפה קטן. אחד הדברים המגניבים בקהיר הוא שבכל פינה יש דוכן מיץ. את מצביעה על הפירות שתלויים בכניסה ותוך פחות מדקה, המוכר סוחט לנגד עיניך כוס ענקית של "עסיר" מתוק שעולה כמו פחית קולה.

שוק חאן אל חלילי הוקם במאה ה-14, כמקום מפגש לשיירות סוחרים ומאז לא השתנה בו הרבה. הוא שוק עצום בגודלו, שמשלב בין דוכנים לקהל המקומי לדוכנים לתיירים. חוץ מזה גם יש בו בתי מלאכה קטנים וחנויות שדומה שהזמן קפא בהן מלכת.

אימן לוקחת אותנו בין הסימטאות לחנות שבה היא קונה בגדים. היא אומרת שבשנה האחרונה הכל התיקר מאד ויש רבים שחדלו לבוא לחאן אל חלילי ובמקום קונים בשוק הסמוך: ווקלעת אל בלה, שם המקומיים מוכרים בגדים יד שניה. חוץ מדוכנים יש כאן גם בעלי מלאכה שכבר לא רואים כמותם בארץ. הצצה לעולם הולך ונעלם.

מאכל ממש פופולרי בקהיר הוא ה"טעמייה": גרסה מצרית של פלאפל, רק שבמקום חומוס הוא עשוי מפול טחון ומוגש חם ומתובל. עומרי רגיש לפול ולכן הלכנו לחפש במיוחד דוכני פלאפל של מהגרים מסוריה, שמכינים פלאפל כמו בארץ (רמז: לא מצאנו אותם…)

החום הכבד שובר אותנו. מרוב "עסיר" קיבלתי הרעלת סוכר. אני עוברת ממיץ לתה עם נענע ומשם לדיאט קולה אבל בסוף מחליטים לחזור למלון לשנת צהריים.

למי שמגיע לקהיר בקיץ, אני ממליצה לקחת מלון מפנק, להסתלבט בבוקר בברכה ולטייל בעיקר בשעות הערב הנעימות.

בחדר שלנו הוי-פי לא פועל, אבל לפחות יש מזגן, המצאה שלא שמעו עליה ברוב חלקי מצרים. נופלת עלינו שינה עמוקה ואנחנו מתעוררים בערב מאוששים. המאבטחים הלכו לדרכם ואנחנו חופשים להסתובב ברחובות שסובבים את המלון. את ארוחת הערב אנחנו אוכלים במסעדה מצרית מהודרת בשם "al araby", שמגישה ממיטב מטעמי קהיר ואפילו יש בה מזגן.

ה"מלוח'יה" הוא המאכל הלאומי של מצרים, מעין מרק ירוק שמכינים אותו מעלים של צמח בשם זהה. הוא מוגש בדרך כלל עם אורז לבן או בשר והמצרים ממש מתים עליו. 

תם היום הראשון שלנו במצרים. ביומיים הבאים אנחנו עושים טיולים מחוץ לקהיר: יום אחד לאל פיום ובשני לאלכסנדריה. אחר כך חזרנו לחקור את רחובות קהיר. הנה כמה מהמקומות המדהימים שביקרנו בהם:

טיול עצמאי למצרים» מצודת קהיר

על גבעה גבוהה בנה מיודעינו צלאח א דין, מבצר גדול והקיף בחומה את האזור כולו.

בשנת 1828, שליט מצרים מוחמד עלי הקים בתוך המצודה מסגד, שדומה מאד למסגד הכחול שנמצא באיסטנבול ובנוי בסגנון עותמני.

מחצר המצודה נשקף נוף מהמם של הבתים האדמדמים של העיר.

עוד אפשר לראות במצודה, את מגדל השעון ששארל, מלך צרפת, נתן למוחמד עלי. למרות שאומרים שהמצרים הם סוחרים ממולחים, נראה שהעסקה שעשה מוחמד עלי לא הייתה ממש שווה. הוא מסר לשארל את האובליסק הענק שניצב עד היום בכיכר קונקורד בפריס ובתמורה קיבל שעון די מעפן שממש מהר חדל לתקתק. לא נורא. ממילא במצרים אין הרבה לאן למהר: שוויה שוויה.

כפר הפרעונים

אטרקציה תיירותית סטייל קהיר: כפר פרעונים ושייט על רפסודה בין פסלי פלסטיק של אלים מצריים, סיור בכפר מצרי משוחזר ועוד. הסיור כולל שחקנים שמשחזרים מלאכות יד מקומיות. הנה למשל סצנת משה בתיבה שמגולמת ע"י כוכבות מקומיות:

המקום די מטופח בסטנדרטים מצריים והשייט ברפסודה נחמד. 

עלות הכניסה תלוה בסיור אותו בוחרים ויש לא מעט אפשרויות. אנחנו נקלענו לתוך מוזיאון האיסלם די במקרה, אך מיד כשכף רגלינו דרכה במקום נצמדה אלינו מדריכה צעירה ונחושה שסרבה להרפות.

היא סטודנטית בת 19 שלומדת ארכאולוגיה באוניברסיטה הדתית "אלאזהר". שוחחנו איתה קצת על מסגד אל אקצה, על ארכאולוגיה ועוד והיה סך הכל נחמד. מיותר לציין שמזגן אין כאן, מה שהופך את הביקור לקשוח במיוחד בחום של מעל 40 מעלות.

המוזיאון הארכאולוגי של קהיר

מי שאוהב עתיקות, ביקור במוזיאון של קהיר הוא ממש חלום. 120,000 פריטים שונים (רק מיעוטם מוצג בתערוכות והשאר במחסן בקומה 3): התצוגות מהממות ממש ואין לתאר את יופי המוצגים. קשה להאמין שפריטים מרהיבים כאלה מוצגים במבנה ישן, לא ממוזג(!), מואר בחלונות תקרה שיוצרים בפנים "אפקט חחמה".  אישית, אני דווקא מחבבת מוזיאונים ישנים, בהם המוצגים בתוך ויטרינות, מה שיוצר אווירה "של פעם", אבל החום בתוך המוזיאון היה קשה מנשוא. גם המאווררים שהיו אמורים לפעול, לא פעלו, ככל הנראה בגלל מיעוט המבקרים המצרים התקמצנו עלינו.

גולת הכותרת של המוזיאון הוא אוסף האוצרות שנמצאו בקברו של תות אנך אמון, שמת צעיר והוא בן 19 בלבד.

מבין הפרעונים הוא לא בלט במיוחד במעשיו והסיבה ששמו מפורסם כל כך היא שבניגוד לרוב הקברים שנבזזו לאורך אלפי השנים האחרונות, הקבר של תות אנך אמון נמצא שלם בלוקסור ואיתו כל אוצרותיו.

הביקור בתערוכה השאיר אותנו פעורי פה: עשרות פריטים, החל מתכשיטים מרהיבים ועד מרכבת זהב ואפילו הסנדלים המפונפנות של המלך, משובצות אבני חן צבעוניות. הן מדהימות, אבל רואים שהוא לא הלך המון ברגל😉.

את הקבר ובו האוצרות הנפלאים, גילה בשנת 1922 הארכיאולוג הווארד קרטר. מציאת הקבר לוותה בגל שמועות, שכן אחדים מחברי המשלחת ובהם קרטר עצמו, מתו מוות מסתורי לאחר שפתחו את הקבר. הדיבור במצרים ומחוצה לה היה שהכוהנים של המלך הטילו קללה נוראית על כל מי שיפתח את הקבר החתום. 

לא יודעת לגבי הקללה… אבל התערוכה יפיפיה והביקור במוזיאון בלתי נשכח.

בשנת 2020 היה אמור המוזיאון לעבור למבנה חדש ועצום בגודלו בגיזה, לא רחוק מהפרמידות. את המעבר יזם הנשיא מובארק אך בנייתו התעכבה שנים רבות בגלל חילופי השילטון ועוד סיבות.

בשנים האחרונות התחדשה הבניה, במימון יפני. המוזיאון היה אמור להפתח השנה אך ככל הנראה הפתיחה התעכבה עקב מגפת הקורונה ומיעוט התיירים. נאמר לנו שיפתח עד סוף 2021 כך שפיספסנו במעט את אחד מהמוזיאונים היפים בעולם.

מוזיאון הניצחון- פנורמת אוקטובר

למצרים יש איזה אובססיה עם מלחמת יום כיפור. בקהיר יש שכונת השישי לאוקטובר, גשר השישי לאוקטובר, חנויות רבות נקראות בשם זה ובכלל- הנושא מעסיק אותם בלי הפסקה.

ביום האחרון לשהותינו בקהיר, החלטנו אני ועומרי, לנסוע למוזיאון שהמצרים הקדישו למלחמה הנוראית הזאת. ידענו כמובן שהמוזיאון לא ממש מציג את הנרטיב הישראלי בסיכסוך, אבל האמת שהמוזיאון הוא לא ממש מוזיאון אלא כלי לפרופגנדה ותו לא.

הנסיעה אליו ארוכה מאד ופקוקה, הפנורמה נמצאת בפרבר מרוחק יחסית ליד איצטדיון קהיר. בכניסה יש מאבטחים רבים והם מופתעים מאד לשמוע שאנחנו מישראל. המקום ריק לגמרי והעובדים דורשים מאתנו עוד 200 לירות, כדי להפעיל את המקום. זה מרגיז מאד, אבל נהג המונית שלנו כבר נסע ויחזור רק עוד שעה. כבר הגענו, לא ניכנס? 

המקום מטופח מאד וגם ממוזג, הוא נבנה במימון צפון קוריאה והטאץ' הדיקטטורי בהחלט ניכר: קים ג'ון איל שיק במלוא הדרו.

הסכם השלום כמעט ולא מוזכר ואפילו הקורבנות של המלחמה האיומה הזאת לא מונצחים. מקום מדכא. לא מומלץ. התבאסנו שביזבזנו חצי יום ומלא כסף על הזבל הזה. אם אתם בקהיר בקרוב ויש לכם חצי יום פנוי- מייק פייס נוט וור.