טיול משפחתי בשמורת הרי האדירונדק ומזרח ארה"ב

מי שמטייל עם מתבגרים מכיר היטב את הפרדוקס: ככל שהם מתבגרים והופכים חסונים ונמרצים, כך הם זקוקים ליותר מנוחה בטיול. אז אחרי טיול מאד תזזיתי  הגענו לחלק השלישי בפוסט שלי, שמספר על טיול משפחתי עם מתבגרים בצפון מזרח ארה”ב.

לחלק ראשון- אטלנטיק סיטי, wildwood הרי הפוקנו ועוד

לחלק שני- מפלי הניאגרה, קליפטון היל, טורונטו ואלף האיים

אז בהרי הפוקנו היינו כבר, ובמפלי הניאגרה וגם באלף האיים. ועכשיו המתבגרים שלנו כבר קצת עייפים ואנחנו בדרך הארוכה מאלף האיים ללייק פלסיד: אגם פסטורלי ויפיפה שנמצא בלב אזור מיוערבהרי האדירונדק.

 

 מ”אלף האיים” ל”אלף ההרים”- נסיעה ללייק פלסיד.

היום היום ה -14 לטיולינו. דרך ארוכה מחכה לנו, מ ganaoque ל lake placid. בימים עברו, נהגתי תמיד לקנות מפה “אמיתית” מפורטת לפני הטיולים שלנו ולתכנן את הטיול על מפה. במנהג הזה דבקתי, גם כשזה כבר הפך ללא רלוונטי ורק לפני כשנתיים התחלתי להסתפק בכלים דיגיטליים. אבל בנקודה הזאת, חשתי חרטה מסוימת כשהיו לנו כמה התברברויות קריטית שנבעו משימוש לא מושכל ב”וייז” בלי ראייה כוללת של הדרך. כך קרה, שהתחלנו את הדרך על כביש 812, אך מכיון שביקשנו ליהנות מהנוף היפה בדרך, מאגמים ונהרות, הוספנו כל רגע יעד. אם תוסיפו לזה את העובדה שבחלקים מהדרך אין קליטת אינטרנט, אפשר אולי להתייחס בהבנה לכך שהדרך התארכה והסתבכה, מה שגרר כמובן מטח קיטורים ואווירה נאחסית .עד מהרה מצאנו את עצמינו נוסעים דרומה מהעיירה harisville, במקום מזרחה. מכיוון שהתעייפנו, ביקשנו לעצור, להתרענן, לאכול ולחשב מסלול מחדש. שלט שהכריז על כך שהיום מתקיים שוק כפרי, לכד את תשומת לבינו ונסענו לנו לשוק בכפר lowville. טוב, אני הראשונה להודות שלא מדובר בדיוק בשוק של ממש אלא בהאנגר גדול עם כ- 15 דוכנים, זמרת מקומית שמנגנת בגיטרה וכפריים  שמוכרים ריבות, דלעות ומלאכות יד נחמדות. מכיוון שהשוק מנומנם למדי, בעלי הדוכנים גילו התלהבות רבה מתיירים מישראל והשיחה עמם כשלעצמה הייתה חוויה מיוחדת.

מסתבר שבאזור כפר גדול בו מתגוררים בני קהילת ה”אמיש”, אשר בניגוד לחלקים המוכרים יותר, והמתויירים יותר, באזור לנקסטר, חיים כאן בשקט ובשלווה. התוצרת שלהם נחשבת לפופולרית במיוחד משום שהיא אורגנית, ללא ריסוס ומחומרים טבעיים. האמישים התלהבו מהאורחים הלא צפויים, ושמחו לפטפט, לספר לנו על אורח חייהם ולשמוע מאתנו על ישראל. מכיוון שאין להם אינטרנט ולא טלוויזיה, לא היה להם ידע רב על האזור והם הרבו בשאלות והיו פתוחים לספר על עצמם.

בהמלצת מוכר גבינות בשוק, נסענו להפסקת צהריים בטבע. בפארק whitaker.  בכביש indian road,סמוך לנהר בשם black river נמצא מחנה קטן ובו שולחנות פיקניק ומתקני משחקים.

שלט על לוח מודעות קטן מתריע על הימצאותם של דובים באזור…

ירידה קטנה מהמחנה לערוץ הנחל, מובילה אותנו למקום מפתיע , שקט מאד ששומר על היופי הטבעי שלו. מפלים מקסימים ששמם whitaker falls. המקום יפיפה, ומה שהוסיף ליופיו היה חדוות הגילוי המקרי: לבדינו הסתובבנו בערוץ, כמו בסצנה מהסרט “המוהוקני האחרון”.

ירידה לערוץ :

:

ממשיכים הלאה, בדרך הארוכה שחוצה יערות, נחלים ואגמים. אחרי שעתיים של נסיעה בדרך היפה, אנחנו עוצרים שוב, על שפת cranberry lake, שוב מוציאים את הצידנית העמוסה ועושים פיקניק. עוברת אורח מספרת לנו שבכפר השליו נמצאת גלידריה מפורסמת בטעמה.

אנחנו ממהרים לקנות. לאכול גלידת אוכמניות זה נהדר, ולאכול אותה על שפת אגם יפיפה- אפילו יותר.

טובלים במים הקרים של האגם ונהנים מהשקט והיופי. בינתיים מתחיל להחשיך ואנחנו מתבוננים באגם שצבעו משתנה עם שקיעת השמש.

אחרי שעה נוספת של נהיגה בדרך נופית, מגיעים למקום הלינה: Spruce Lodge LLC

B&B קלאסי ונחמד, לא ממש במרכז העניינים אבל מרחק הליכה למרכז העיירה lake placid. בשעת לילה אנחנו הולכים לטייל קצת בעיירה ולאכול ארוחת ערב קלה, נהנים מאוויר צלול ורוח נעימה.

 

 

 

 

 

 

לייק פלאסיד

יום 15 לטיול. ארוחת הבוקר מוגשת במטבח משותף רחב ידיים, והאורחים מתיישבים ליד השולחן הגדול ממש כמו בסרט “פורסט גאמפ”. בעלת הבית מספרת שהמקום היה בבעלות הוריה, וכיום היא מנהלת אותו יחד עם אחותה. היום יום גשום מאד וכל האופציות שכוללות טיול בטבע לא רלוונטיות. גשם בטיול תמיד מבאס, אבל בפאר שכולו טבע, זה מבאס פי כמה. מחליטים לנסוע למוזיאון פעיל בשם "the wild center"  המרוחק מלייק פלסיד: 40 דק נהיגה. נסיעה ברכב היא גם דרך לחוות את הטבע בחורף. הדרך היפה עוברת לצד סרנק לייק וטופר לייק.

מגיעים ליעדינו בגשם שוטף. אנחנו מנצלים את הזמן להסתובב בחלק המקורה של המוזיאון, שבו הסברים על הטבע המקומי וגם על מדע בכלל.

אחר כך אנחנו נכנסים לסרט עם הסברים על בעלי החיים בשמורה ולהדגמות שונות. המקום נחמד ליום גשום… כשהמתבגרים מגלים את הוי פי במקום, קצת קשה להזיז אותם. אבל כשהגשם נרגע מעט והשמיים מתבהרים, אנחנו יוצאים לחלקים הלא מקורים של המקום:

שביל צמרות עצים:

הקונספט דומה לשבילים אחרים ברחבי העולם: שביל עץ מוגבה, שבו הולכים לצד צמרות העצים הגבוהים, עם תחנות נחמדות בדרך.

האדמה לחה, גשם קל מטפטף ואנחנו היחידים בשביל. חוויה קסומה ומרגשת. אחר כך השמיים מתבהרים מעט ואנחנו יוצאים לטיול באחד השבילים שיוצאים מהאתר.

כל ההליכה הזאת עשתה אותנו רעבים… אבל היום אין לנו כלום בצידנית. את ארוחת הצהריים אוכלים במסעדת “אכול כפי יכולתך” בסגנון סיני asian buffet בסרנק לייק. חוץ מסושי ומאכלים סיניים יש עוד כל מיני, וילדים יש גם צ'יקן נאגטס, צ'יפס וכו'. מקנחים בגלידת תה ירוק סיני ועושים צ'ק אין במלון שלנו: golden arrow hotel מלון ארבעה כוכבים שנמצא ממש על mirror lake.

החדר שהזמנו צופה על המים ומרגע שהגענו לא רצינו לצאת לשום מקום: רק לשבת על המרפסת ולהתבונן באגם הרוגע. חוץ מפינוקים קטנים כמו ברה מקורה, ג'קוזי ומכונת קפה, למלון יש חוף פרטי ובו עומדים לרשות האורחים סירות, קיאקים ועוד.

 

 

טיסה בשמי האדירונדק

פעילות נחמדה שהומלצה לנו היא טיסה בשמי האדירונדק במטוס קל שיוצא משדה תעופה מקומי: adirondack flights

המחיר לא יקר אבל רמת האירגון בהתאם, לכן נאלצנו לבוא ולחזור מספר פעמים וגם המחיר שנגבה לא תאם את מה שפורסם באתר. אבל החוויה מיוחדת וזכינו לראות את ה whiteface mountain מלמעלה.

באזור שפע של מסלולים קצרים ונחמדים מה שאהבנו במיוחד זה שלמרות שמדובר בשיא העונה, המסלולים שקטים מאד, תחושת מרחב וחיבור לטבע.

 

מתברברים בדרך לספרינגפילד 

היום ה- 17 לטיול שלנו. יוצאים לדרכינו רק ב 11:00, והתחושה היא שלא מיצינו את נופי הרי האדירונדק. כפיצוי אנחנו מחליטים לנסוע לספרינגפילד בדרך נופית ולהנות מעט מהנוף אלא שבהרים אין קליטת אינטרנט, ה"וייז" מתבלבל ואנחנו מבלים כמה שעות בדרכים צדדיות, אבודים לגמרי.

בסופו של דבר מצאנו את דרכינו לכביש הראשי ומשם דרומה. בלייק ג'ורג' אנחנו עוצרים לטיול קצר והפסקה, אלא שמזג האוויר לוהט, חם מאד ולח מאד. ואחרי גלידה וסיבוב קצר אנחנו נסים על נפשינו.

לספרינגפילד אנחנו מגיעים ממש מותשים. המלון שלנו: la quinta  נחמד,  הוא נמצא קרוב לhighway במקום מעט מדכדך, אבל לאחר מכן עשינו סיור ערב בעיר וגילינו שלמעשה כל העיר נראית כך: חנויות משכון, טיפוסים מפוקפקים והרבה מסעדות סגורות.

 

היכל התהילה של ה NBA ושוב בדרכים שעות.

אחרי ארוחת בוקר טובה, אנחנו נוסעים ברכב למתחם המוזיאונים של העיר. במקום שלושה מוזיאונים צמודים- מוזיאון אומנות, מוזיאון מדע ומוזיאון שמוקדש ליליד העיר- ד”ר סוס. המקום נראה מטופח ומזמין, אבל אנחנו מסתפקים בסיבוב בגן הפסלים הקטן והנחמד ובו פסלים מספריו של ד”ר סוס.

נסיעה קצרה נוספת- ואנחנו בהיכל התהילה של ה NBA.

הבנים שלנו משחקים כדורסל ובקיאים מאד כך שנרשמה התלהבות יתרה. למשפחות אחרות, מומלץ אולי לבלות את היום בפארק "סיקס פלגס" הסמוך

 

 

 

קולד ספרינגס ושמורת bear  mountain state park

הדרך מספרינגפלד חזרה לפילדלפיה, אומרה לארוך כארבע שעות. אנחנו בחרנו להאריך ולנסוע דרך קולד ספרינג, האזור נמצא רק מרחק נסיעה קצרה צפונה מניו יורק, ובכל זאת הוא יפיפה, מלא באגמים, שבילי הליכה ותצפיות נפלאות.היה די קל למצוא מקומות שקטים ומבודדים שניתן לעצור בהם לפיקניק או טאבילה.

.

 

 

ממשיכים לשמורת bear mountain. נוסעים בכביש שבעת האגמים ממנו נשקפים נופים יפים של נהר ההדסון. ועולים לנקודת תצפית ארבעת המדינות, ממנה ניתן ביום יפה לראות את המדינות השכנות…

 

 

 

אם יש משפחות שמבלות בניו יורק ומעוניינות ביום או יומיים של טיולים בטבע, האזור הזה בהחלט מומלץ.

פילדלפיה

פילדלפיה לא נמצאת בדיוק במסלול של רוב המשפחות המטיילות. וגם אנחנו הגענו לעיר רק בגלל שדודה נורית האהובה שלנו, ומשפחתה, גרים בעיר. לפני מספר שנים בילינו בה כמשפחה עם ילדים צעירים. את ההמליצות שלנו תוכלו לקרוא כאן

הפעם אנחנו מקיצים בנחת, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים לסיבוב בפילדלפיה. מחנים את הרכב במדחן סמוך לביתה של בטסי רוס, שנחשבת למי שיצרה את הגרסה הראשונה של דגל ארצות הברית. סיבוב קצר בחלק ההיסטורי של העיר.למתעניינים בהיסטוריה, יש הרבה שילוט במקום וגם הסברים מעניינים על הקהילות היהודיות במקום.

הגענו  ל Independence Hall שם נחתמה מגילת העצמאות של ארה”ב ונכנסים לראות את פעמון החירות הסדוק. הבנים חוות עייפות מצטברת מהטיול הארוך ולא מגלים עניין יוצא דופן. את האווירה מקליל צוות טלויזיה אמריקאי שמזמין אותנו להשתתף בחידון ידע בנושא היסטוריה אמריקאית

לא עשינו הרבה בושות, בעיקר הודות לשאלות קלות במיוחד שהצוות המטיר עלינו לאחר שנודע להם שאנחנו תיירים.

 

עוד מקום נחמד באזור הוא "פן לנדינג", שם יש (בעיקר בערב) דוכנים ומתקני שעשועים. בעת הביקור שלנו שרר חום כבד ועד מהרה חזרנו לרכב הממוזג…

 

 

 

התחנה הבאה: המוזיאון לאומנות של פילדלפיה. שוב חונים בעזרת המדחן, אך מתברר שהמוזיאון סגור לרגל פסטיבל ענק שמתקיים בסופ”ש הקרוב= הלייבור דיי. החברה שלנו מרוצים ומסתפקים בצילומים עם פסל "רוקי" המפורסם למרגלות המדרגות שמופיעות בסרט האייקוני.

התחושה הכללית שהילדים כבר עייפים ולא רק מהחום: עייפים מאטרקציות והתרוצצויות. ומתחילים לחוש מיצוי של החוויה בחו”ל. מזל שאת חווית הקניות הם טרם מיצו ורמת ההתלהבות שלהם עולה כשנכנסים לאאוטלט פריומים בפילדלפיה, לנצל את ההנחות הגדולות של סופ”ש הלייבור דיי.

 

בולטימור ממעוף הציפור וממעמקי הים

יום 20 לטיולינו.

מכיון שלא עלינו למגדל תצפית בניו יורק ולא בניאגרה, מתחשק לנו להתחיל את הביקור שלנו בבולטימור בתצפית על העיר מהאתר top of the world

בדרך מפילי תופס אותנו גשם מהגהנום: רעמים וברקים וממטרים כבדים.  אנחנו תוהים איך נצא מהרכב, ואיזו תצפית תהיה לנו בדיוק…. אבל עם הגעתנו מתבהרים השמיים לשעה קלה. הפעם יש לנו מזל!

את הרכב מחנים שוב בעזרת מדחן באזור הנמל ותוך כמה דקות אנחנו בכניסה של ה world trade center. סנף בולטימור. בחזית הבניין: שרידים מבניין ה wtc בניו יורק שנהרס ב 9/11. גם בתוך אולם התצפית יש התייחסות נרחבת לאסון ולבני מרילנד שנספו בו.

התכנית הייתה לטייל מעט בנמל בולטימור התוסס בימי שישי אך גשם שוטף שוב חזר לרדת ומיהרנו לאקווריום שנמצא ממש ממול. את הכרטיסים קנינו מראש במסגרת מבצע מיוחד לימי שישי בלבד, באתר האינטרנט. גם אחרי הנחה של 50%, עדיין המחיר יקר אש.

 

מופע הדולפינים: הפעם האחרונה בה ביקרנו באקווריום היה לפני כשבע שנים (מוזמנים להזכר: טיול במזרח ארה"ב עם ילדים ) וזכרנו את המופע המושקע של הדולפינים במקום. לכן הופתענו מאד כשמופע הפעלולים המלהיב התברר הפעם כמשהו אחר לגמרי. מסתבר שבעקבות מחאה ציבורית, הופסקו החל מ 2012,מופעי הדולפינים והוחלפו בתצוגה שלהם אוכלים וקופצים. הסיבה: “צער בעלי חיים”. כמות המבקרים בשבת ממוצעת מגיעה ל 10,000 איש כך שעל הדולפינים להופיע שוב ושוב ושוב, מה שגורם להם מצוקה ניכרת.

כתבה מהעיתון על מופיעי הדולפינים באקווריום והפסקתם

האמת שאחרי שראינו את הדולפינים בטבע בביקורינו ב wildwood בתחילת הטיול, קשה באמת לראות אותם בשבי. התאכזבנו מעט. אם כי קיבלנו בהבנה מלאה.

כשאנחנו יוצאים מהאקווריום הגשם כל כך חזק שבלתי אפשרי ללכת אפילו לרכב שחונה לא רחוק.  אנחנו מתעטפים במעילי הניילון שקיבלנו בניאגרה (“איזה בושות!” מצווחים המתבגרים הסטייליסטים) רצים בכל הכוח ובכל זאת מגיעים ספוגי מים.

את ארוחת ליל שיש אנחנו אוכלים בבית של קרובי משפחה שגרים בפרבר בשם reisterstown בבית גדול עם שטח אדמה, צמוד ליער. הילדים נהנים מאד מהמפגש, מהשיחה באנגלית, מהמפגש עם חברים בני גילם ומהקידוש של יום שיש אליו התגעגעו.

 

כדורי שלג בתחנת כיבוי אש, מוזיאון החלל והתעופה ופיצה בג'ורג'טאון.

יום 21. שבת.

מתחילים את היום באיחור, בארוחת בוקר גדולה ונינוחה. לבית מגיעות בבוקר איילות מהיער ואנחנו נהנים מהשקט. בן הדוד שלי מתנדב בתחנת כיבוי אש מקומית שנותנת גם שירותי חילוץ והצלה לכל האזור. אנחנו מתלווים אליו לסיור בתחנה ששופצה וצוידה במימון פדרלי וחלק מהאימונים במעורבות ישראלית.

 

כדי לממן את פעילות התחנה, המתנדבים מגייסים תרומות, בין השאר הם מוכרים בכל ימות השבוע כדורי שלג עם סירופ במגוון טעמים. הילדים עפים על ההמצאה.

בו הדוד שלי יסודי מאד וגם נלהב מעבודתו כך שהוא מסביר בפירוט על כל פריט בתחנה. כך יוצא שעד שאנחנו מגיעים לוושינגטון, כבר צהריים. לא קל למצוא חניה במדחנים, אבל אחרי כמה סיבובים נמצא מקום חנייה ואנחנו נכנסים למוזיאון התעופה והחלל. המקום עמוס מבקרים מה שמעט פוגם בהנאה מהמקום. הצעיר מתנסה בסימולטור טיסה מגניב, הגדולים בוחרים בפלניטריום ונהנים ממנו.

לאחר מכן אנחנו מנסים לשחזר מהזיכרון סצנה שצולמה בדיוק במוזיאון הזה לפני שבע שנים. להפתעתי הבנים מתלהבים מהרעיון והוא משעשע אותם.

 

 

כשאנחנו יוצאים מהמוזיאון יורד גשם זלעפות, כזה שבלתי אפשרי לטייל איתו בשום מקום פתוח. הלב שלי קצת נצבט, כי וושינגטון מפוספסת אצלי כבר כמה טיולים. אבל אני מקבלת את הדין. אנחנו מסתובבים קצת ברכב להציץ בבית הלבן, במוזיאון החדש שנפתח להיסטוריה של האפרו- אמריקאים (בן הדוד מספר בגאווה שכאיש כוחות ההצלה היה בין ראשוני המבקרים במקום) וכו'.

ארוחת צהריים אנחנו אוכלים במסעדת פיצה מגניבה בג'ורג'טאון בשם pizza & , חלק מרשת מוצלחת בה הסועד הוא זה שבוחר מה יקבל על הפיצה, מה שמאד מוצלח בטיול עם ילדים בררנים.

אחרי האוכל הגשם נעלם בבת אחת. אנחנו מטיילים קצת בג'ורגטאון, קופצים לסניף של אפל, והולכים עד לנהר הפטמק. אחר כך נסיעה ארוכה חזרה לפילי.

 

שוקולדים, אמישים וקנדריק לאמר.

הגענו ליום ה 23 בטיולינו. היום ה"לייבור דיי" האמריקאי, יום חג. זה לא ממש יום אידאלי לנסוע למפעל השוקולד "הרשי", כמו שלא אידאלי לבקר באתרים בארץ בחול המועד: הכל צפוף והומה.במפעל יש כל מיני סיורים ופעילויות נחמדות בתשלום וגם סיור חינמי, שאולי מתאים לילדים אבל לא ממש מומלץ למתבגרים.

טוב שסמוך להרשי יש אאוטלט שווה שם אנחנו עושים השלמות לקניות, כמו נעלי כדורסל לעודד. רק כשנגיע לארץ, נגלה שארזו לנו שתי נעלי שמאל…

 

 

בדרך חזרה אנחנו מכוונים את ה”וייז” לנסיעה בלי כבישי אגרה. הוייז מכוון אותנו לארץ האמישים, בירד אין הנד וכו'. מכיון שיום ראשון היום, רבים מהאמישים נוסעים בכרכרות ברחובות, אולי לכנסייה? בכל אופן היה מעניין.

 

חוזרים לפילי ומנסים לישון קצת. הערב יש לנו חוויה מיוחדת: הופעה של הזמר קנדריק לאמר בפסטיבל  made in america 

 

 

ממריאים מניו יורק

יום 23. כולנו כבר עייפים, במיוחד הילדים שמתגעגעים לשגרה של הארץ. הגיע הזמן לחזור.

התוכנית המקורית הייתה להשכים ולנסוע לניו יורק על הבוקר כדי להנות מצפיה בציפורים בפארק jamaica bay. אבל כאב ראש קטלני שקמתי איתו לא ממש איפשר. כמה שעות+ כמה אופטלגין אח”כ, היינו בדרכינו ל jfk. בשמורת הציפורים לא הספקנו להיות, אם כי ראינו את האזור היפה מהכביש הראשי (והצטערנו). במקום זאת, עצרנו… כמובן. במרכז הקניות 351 Gateway Dr, Brooklyn, NY 11236 ובו חנויות נחמדות כמו marchals , tjmax, וולמרט.למי שטס מג'י אפ קי ומחפש מקום להשלמת קניות- זה המקום עבורכם.

כאן בא לסיומו הטיול שלנו שהיה טיול עשיר, מגוון וחוויתי. בדיעבד, היינו בהחלט מקצרים אותו או לפחות מאטים מאד את הקצב. טיול של שלושה שבועות עם מתבגרים הוא ממש לא פשוט, ויש לא מעט רגעי שבירה, אבל הוא גם הזדמנות נדירה לשהות אינטנסיבית יחד כמשפחה, צבירת חוויות משותפות והזדמנות להתקרב ולהתגבש.

אם יש לכם הערות, תיקונים, הצעות או סתם פירגונים, מזומנים מאד להגיב כאן למטה.

כדי להתעדכן בחידושים בבלוג שלי ולהישאר בקשר, אפשר להרשם כאן, ואחת לכמה חודשים אעדכן לגבי פוסטים חדשים שיצאו.

להתראות על הדרך!